Page 236 - zman
P. 236
| 236קריסטן אשלי
הוא קלט את הבעת ההלם שלי והתקרב.
מידנייט התרגשה ורחרחה אותו אבל קורט לא ראה שום דבר חוץ
ממני.
"אני לא אומר את זה כדי לפגוע בך ,קאדי .מעולם לא הבנתי למה
את נאחזת באנשים האלו .אימא שלך מעולם לא ראתה מעבר למי
שהחליטה שאני ,אז היא לא ראתה מה אני בשבילך .אבל זה לא קשור
אליי .זה היה קשור לזה שהיא לא הסתירה את העובדה שהיא בקושי
סבלה אותך ואת ההחלטות שלקחת בחייך ,אפילו הטובות שבהן ואני
אומר את זה בידיעה שהיה לה קשה לעכל אותי ,אבל היא אפילו לא
ניסתה; לא רק לראות אותי ,אלא לראות מה הייתי בשבילך .אבא שלך
תמיד היה יציב והוא קיבל אותי אבל הוא היה חלש .הוא נתן לה להוביל
במקום לדאוג לבת שלו .מה שאני אומר הוא ,שאני חייב להפסיק להיות
חלש ולדאוג לבת שלי.״
"אתה לא חלש ,קורט ",אמרתי בתקיפות.
"צריך הרבה יותר אומץ וביצים כדי לסלוח ולהמשיך הלאה ,מאשר
להיאחז בעוינות ולטפח מרירות; זאת למעשה רק דרך להחליף את
רגשי החרטה במשהו שאפשר לסבול".
לא היה לי מה לומר על זה.
כי היה לי כל כך הרבה מה לומר על זה והראש שלי התמלא מילים,
הלב התמלא תקווה ,אבל הפה ביקש להישאר סגור ולתת לו זמן לסיים
את דבריו.
אף על פי שבעניין הזה ,לא יכולתי שלא להגיב בכלל.
"היה חסר משהו ביחסים שלי עם הוריי ועם אחי ,קורט ,משהו
שלבת שלך יש .אני יודעת שהם אהבו אותי ,אולי לא אחי ,אבל אימא
ואבא כן .הם פשוט לא אהבו אותי מספיק .וזה שאתה חושב על כל זה,
מודאג מזה ,לוקח את הזמן לעכל את זה ,אומר שאתה אוהב אותה מעל
ומעבר .כך שזה אומנם רק ניחוש ,אבל נראה לי סביר להניח שהבת
שלך תהיה בסדר גמור".
"בשביל אבא' ,סביר להניח' זה לא מספיק".
הבטתי בפניו ונזכרתי בדיוק למה התאהבתי בו כל כך.
הוא אחז בידי.
הוא היה מאהב מדהים.
