Page 235 - zman
P. 235
הזמן שחלף בינתיים | 235
לא יכולתי להאמין שהוא חולק את זה איתי.
"אני עדיין לא מבינה איך ילדה מושלמת יכולה להוות בעיה",
שאלתי בהיסוס.
"כי ילדים סופגים הכול .את המילים שלך .את הבעות הפנים .את
מצבי הרוח .את האווירה בחדר .דברים שלא נאמרים ,בייחוד בין שני
אנשים שהם אוהבים .הם מרגישים את רוח הדברים ומפנימים את הכול.
אז אני כועס על אימא שלה ומה ג'ייני עושה?"
"אני לא יודעת ",אמרתי ברכות" .מה אתה חושב שהיא עושה?"
"מנסה להיות מושלמת כדי שאולי לא אכעס על אימא שלה יותר
ולא תהיה לי סיבה לכעוס עליה ,או כדי להוכיח לי שהיא ראויה להיות
על פני האדמה הזאת אף על פי שלא הגבתי כל כך טוב לאופן שבו
הכול התחיל".
"היא צעירה מאוד ,קורט .אתה באמת חושב שהיא מעבדת דברים
כל כך מורכבים ופועלת על פיהם?"
"באופן מודע — לא .באופן לא מודע — בהחלט".
למרבה הצער הוא כנראה צדק.
"אני יכולה להבין למה אתה חושב ככה".
"כן ,אז עכשיו ,בנוסף לזה שאני חייב להמשיך בתוכנית ההורות
המשותפת של בתי ,עם אישה שפגעה באמוני בצורה קשה ,אני צריך
גם למצוא את הדרך שלי בתוך זה .אני צריך גם לדאוג שלא גרמתי נזק
מתמשך לבת שלי.״
"אם משהו לא בסדר ,מה שלא בטוח ,ילדים יודעים להתאושש",
אמרתי.
"את התעמת עם אח שלך כי רצית להתפייס איתו והחמור הזה
תמיד התנהג אלייך כמו חמור .הוא שנא אותך .הוא התנהג אליי כמו
חרא .למרבה המזל הייתי צריך לסבול אותו רק פעמיים ,אבל בשתי
הפעמים רציתי להכניס לו אגרוף בפרצוף בגלל האופן שבו התייחס
אלייך .ובכל זאת ,הנה את ,בת ארבעים ואחת ,מנסה להיאחז בו כשהוא
מעולם לא היה ראוי לשנייה מזמנך .הניחוש שלי הוא שמאז הכרתי
אותך ועד לרגע שהגעת אליו הביתה בקיץ האחרון ,מעולם לא זנחת
את התקווה שתוכלי למצוא את המקום שלך במשפחה שמעולם לא
רצתה בך".
