Page 237 - zman
P. 237
הזמן שחלף בינתיים | 237
הוא צחק מהבדיחות שלי.
הוא קיבל אותי כשאף אחד אחר לא קיבל אותי.
והוא היה מסוג הגברים שיגידו דברים כאלה.
"בשביל אבא טוב' ,סביר להניח' זה לא מספיק ",עניתי" .אז בהנחה
שזאת האמת לאמיתה ,בסופו של דבר ,אני יודעת שהיא תהיה בסדר כי
אתה נחוש לדאוג לזה".
הוא הביט מעבר לראשי.
נעצתי מבט בפניו.
הוא לקח שאיפה עמוקה.
התבוננתי בו.
נראה שהוא נתון במאבק פנימי.
נתתי לו להיאבק והתפללתי לאלוהים שהצד הטוב ינצח.
הוא הביט בי.
"אני חושב שאני האבא היחיד בעולם שרוצה שהילדה שלו תתבכיין
או תחטוף התקף זעם כשאני אומר לא".
חייכתי אליו" .עלה בדעתך שהיא פשוט ילדה טובה?"
"מה שלא עלה בדעתי עד לאחרונה ,הוא שזה עשוי להיות נכון ,אבל
רק מכיוון שיש לה אבא שאוהב אותה ואימא שאוהבת אותה באותה
מידה ,ואני חייב לתת לקים קרדיט ,מכיוון שגם אם היא פישלה ,מאז
שהכל קרה היא לקחה את עצמה בידיים ולכל אורך הדרך היא הייתה
אימא נהדרת".
קים.
האקסית.
האקסית שראיתי תמונות שלה ,שהיו לה שיער חום ,עיניים חומות,
שדיים גדולים מאוד ,אחוריים מעוררי קנאה וחיוך יפה במיוחד.
ניסיתי לא לאפשר להבעה שלי להשתנות.
ידעתי שנכשלתי בזה כשהוא אמר בשקט" ,אולי כדאי שנפסיק
לדבר על זה".
"עם כל הצער ",לחשתי" ,וזאת לא מרירות קורט ,רק צער ,לא
הייתי מצליחה להתמודד ,אם הייתי עומדת כאן איתך ,בלי לדעת שהיו
לך אנשים שאהבו אותך לאורך הדרך .אילו לא הייתה לך הבת שלך.
אתה לא היחיד שמתמודד עם דברים .ואני חושבת שהבהרתי את זה,
