Page 233 - zman
P. 233
הזמן שחלף בינתיים | 233
זה היה ממש נחמד.
אבל.
"עברתי לגור כאן ",הזכרתי לו בזהירות.
"נכון ,ואני מבין שיש סיבה מאחורי זה אבל אנחנו נצטרך לדבר על
זה אחרי שאברר עם עצמי כמה דברים".
זה היה ככל הנראה חכם.
אבל מה אם הדברים יתבררו לו בכיוון לא טוב בכלל? או לפחות
לא טוב בשבילי?
התקדמתי בזהירות ובחשש כששאלתי" ,משהו קורה עם הבת שלך
ואימא שלה?"
"אם את דואגת שאחזור אליה ,אל תדאגי .זה לא עומד לקרות".
זאת הייתה הקלה גדולה ,מלבד העובדה שהוא קפץ למסקנה שזה
היה הדבר שהדאיג אותי.
גם אם זה אכן היה הדבר שהדאיג אותי.
"אני לא חושבת ש —״
"אל ",לחש ,ואני הפסקתי מייד לדבר" .יש כל כך הרבה מטען בינינו,
קאדי ,אל תוסיפי לזה עוד שקר מטופש שיגרום לכל היתר להתפוצץ
לנו בפרצוף .נראה שלא צריך הרבה כדי לפוצץ את כל הבלגן הזה ,אין
סיבה לזרוק לתוכו לפיד בוער".
סגרתי את פי והרגשתי את הדם שלי זורם בעורקיי הרבה יותר מדי
מהר ,חום התפשט בכל גופי.
"את באת לכאן בשבילי ".הכריז.
אלוהים .זה נכון.
אלוהים ,לא משנה כמה זה היה ברור ,הייתי חייבת להודות שזה כך,
ברגע זה ,בקול רם.
"כן ",אמרתי.
"אז את רוצה ממני משהו ",הוא הכריז שוב.
אוי אלוהים.
זה נכון!
"כן ",אמרתי שוב.
"ואני יודע מה את רוצה".
בהיתי בו ,קפואה על מקומי.
