Page 247 - zman
P. 247
הזמן שחלף בינתיים | 247
שיט.
היא התגברה.
"חשבת שאני מצחיקה .זאת הייתה הרגשה כל כך טובה כשגרמתי
לך לצחוק .אתה ...אתה פשוט נראית כל הזמן כאילו שאתה עצוב.
לא בגלוי ,אלא עמוק בפנים ,כאילו שאתה מנסה להסתיר את זה .אז
הרגשתי טוב כשגרמתי לך לצחוק .תמיד גרמת לי להרגיש יפה .גרמת
לי להרגיש מוגנת .תיקנת דברים בבית ומעולם לא התלוננת והיה לי
נעים שיש לי מישהו שמטפל בדברים כאלה .מטפל בי .היית כל כך
מתוק וכל כך מגונן ",חיוך נבוך סדק את פניה" ,וגם לא נראית כל כך
רע .נפלתי ,חזק ,ידעתי ממה שקרה איתך ועם דרסי שאני לא ...שאני
לא —"
"קים —"
"אצליח ",הצליחה לומר לבסוף" .נכנסתי לפאניקה ועשיתי משהו
מטופש ו —"
"וקיבלנו את ג'ייני".
"אני יודעת אבל —"
"קים ",קטע אותה" ,זה מה שחשוב .זה לא היה בסדר אבל
קיבלנו את ג'ייני .וזה צריך להיות הפוקוס שלנו .אם שנינו נתמקד
בעובדה שזה לא היה בסדר ,אני אמשיך לכעוס ואת תמשיכי
להרגיש אשמה ואז ,איפה ג'ייני בתוך כל זה?" הוא לא חיכה
לתשובה" .לא במקום טוב .אז זה לא היה בסדר אבל בסופו של דבר
זה היה הדבר הכי נכון בעולם וזה הכול .קרה .נגמר .ממשיכים הלאה.
כן?"
"כן ,קורט ,אבל אני עדיין רוצה שתדע שאני מצטערת".
שיט.
זה נתן לו הרגשה טובה.
"אני מאוד מעריך את זה ,קים .שתדעי ",אמר לה.
היא הידקה את שפתיה הרועדות והנהנה.
"אני צריך להאכיל את הילדה שלנו ",הזכיר לה.
היא הרפתה את שפתיה ולחשה" ,כן".
"ג'ייני ,מתוקה!" צעק" .אימא שלך ואני סיימנו לדבר!"
"או.קיי!" שמע אותה צועקת בחזרה.
