Page 349 - zman
P. 349
הזמן שחלף בינתיים | 349
"אני צריכה ללכת ,מתוק שלי ",אמרה ברכות.
כן.
שיט.
היא הייתה צריכה ללכת.
"בסדר ,קאדי ",מלמל .אבל אז נשק לה באמת.
הוא לקח את הזמן ולא שבע ממנה.
הוא לעולם לא ישבע ממנה.
אבל הוא הפסיק כיוון שהיו מוכרחים והוא הזיז אותה מהדלת כדי
שיוכל לפתוח אותה בשבילה.
היא נכנסה.
הוא סגר את הדלת אחריה ,ניגש ללוחית הבקרה שעל הקיר ולחץ
על כפתור הפתיחה של דלת החנייה .היא התניעה את המכונית ונופפה
לעברו.
הוא הרים את ידו לנופף חזרה.
קאדי נסעה בהילוך אחורי וקורט הביט בה ,הוא הלך במרחק כמה
צעדים מן הפגוש הקדמי שלה ונעצר בפתח החנייה.
שלג קל ירד והוא הביט בה דרכו ,בשעה שנסעה לאחור אל הכביש,
ואז ,לאחר שהביטה הצידה ונופפה לו שוב ,נסעה משם.
מידנייט רחרחה דרך הסדק בחלון האחורי .קורט הרים שוב את ידו.
הוא הביט בה נוסעת וכשפנתה בקצה הרחוב ,חזר על עקבותיו אל
הבית ,סגר את הדלת ונכנס אל המבואה.
נייר העטיפה של חג המולד ,היה מסודר בשקית בפינה ,השקית
היחידה שנותרה לאחר שכל המתנות של ג'ייני נעטפו והועמסו על
הטנדר שלו.
קאדי עטפה כל אחת מהן .היא עשתה זאת בכל כך הרבה התלהבות
(ולהבדיל ממנו ,היא הייתה טובה בזה).
התרומה של קורט הייתה לחתוך פיסות נייר דבק ולסדר אותן
בשורה על קצה האי כדי שתוכל להשתמש בהן .והיא אמרה מדי פעם,
"צריכה את האצבע שלך ".כשהושיט לה אותה ,השתמשה בה כדי
לחזק קשר בסרט.
זה היה הכול.
נותרה רק ערימת בגדים אחת ,היתר כובס ,קופל והוחזר למקום.
