Page 347 - zman
P. 347
הזמן שחלף בינתיים | 347
"בתוכי ",אמרה ברכות לג'ינס" .נוגע בי .אני יודעת שזה אתה
קורט".
לא היה לו מושג על מה היא מדברת ,אבל המילים שאמרה ,לא
ממש מצאו חן בעיניו.
אז הוא נשמע קצת עצבני כששאל" ,מי עוד זה יכול להיות?"
היא הפנתה אליו את העיניים הירוקות שלה.
"טוני".
קורט השתתק.
היא הביטה אל תוך עיניו.
"אומר את שמך שוב ושוב ככל שתרצה ,עוד ועוד במשך שנים על
גבי שנים ,אם זה מה שאתה צריך .לא ידעתי את שמך קודם ,אז אני
יכולה לתאר לעצמי למה בעבר לא רצית בזה .אבל אם תבקש את זה
ממני עכשיו ,כדי לוודא שאני איתנו ,איתנו ,כאן ,עכשיו ,קורט וקאדי,
אני רוצה שתדע שאני יודעת שזה אתה".
הוא רצה לתת לה את כל מה שהיה יכול לתת כשהיו יחד.
אבל עם זאת ,הוא הסתיר ממנה הכול.
היה טוב לדעת שעל אף זאת ,היא הכירה אותו לעומק.
ובכל זאת.
"ייתכן שאזדקק לזה ,במשך זמן מה ,מתוקה שלי ",אמר בשקט.
היא הנהנה והחזיר את מבטה אל הג'ינס שלו" .אז זה מה שתקבל
ממני".
הוא בהה בצדודית שלה ,בקימור הרך של הלסת שלה ,שהסתיימה
בין גלי שיערה העבות.
היא הייתה ממש שם.
בחדר הכביסה שלו.
מקפלת את הג'ינס שלו לעזאזל.
"את מבינה שאני אוהב אותך?" שאל.
"אני אוהבת אותך יותר ",אמרה ,מביטה בג'ינס שזה עתה הניחה
בערמה עם האחרים שקיפלה.
"לא בטוח שזה נכון ",תיקן אותה.
היא חזרה והביטה בו" .גם זה בסדר מבחינתי".
הוא הושיט זרוע ,כרך יד סביב צווארה ומשך אותה אליו.
