Page 357 - zman
P. 357
הזמן שחלף בינתיים | 357
אימא שלה הייתה כלבה גאוותנית ושתלטנית.
ואחיה היה הכי גרוע מביניהם.
הוא לא היה בן זונה .הוא לא היה חמור .עוד לא המציאו מילה
מתאימה בשביל החרא המושתן ,הזחוח ,היהיר ,המתנשא והביקורתי
שהיה.
קורט תיעב אותו .איך קאדי סבלה אותו ,לא ידע.
אבל הוא ידע שזה היה חלק מהסיבה שבגללה התאהב בה יותר
ויותר ורגשותיו העמיקו במהירות גוברת.
היא לא ויתרה על אנשים.
הוא היה ההוכחה לכך.
"אנחנו חייבים ללכת ",אמרה לו.
"אנחנו לא חייבים לעשות שום דבר ",ענה.
"הם הזמינו אותך ",היא שיקרה.
"את הכרחת אותם להזמין אותי כשאמרת שאת לא מגיעה בלעדיי".
היא השתתקה כי זה היה נכון והיא לא יכלה להתווכח עם זה.
קורט רצה לצחוק ,לצעוק ,להכניס אותה לשברולט שלו ,לקחת
אותה למונטנה וללכת איתה לאיבוד תחת השמיים הפרושים מעל.
"קאדי —" הוא התחיל לומר.
"טוני ,זה חג המולד".
זה השתיק אותו באותו רגע ,חלקית מכיוון שהיה חג המולד וחלקית
כיוון שהיה צריך להתאושש מכך שקראה לו שוב טוני.
הוא ייחל לכך שתמציא לו שם חיבה .לא היה לו איכפת שתקרא
לו פוקי.
אפילו פוקי טוב יותר מטוני.
היא ידעה ששכנעה אותו ,כשהתרוממה על קצות אצבעותיה,
רפרפה בשפתיה על סנטרו ונעמדה חזרה על עקביה ,באומרה" ,אתה
צריך להפוך את הטוסט.״
היא צדקה.
הוא והיא ,יחד ,מי שהם היו באותו רגע ,זה היה אמיתי ויום אחד —
והוא התפלל לאלוהים שהיום הזה יגיע בקרוב — הוא יוכל לגלות לה
עד כמה אמיתי זה היה.
אבל באותו רגע היה עליו להפוך את הטוסט.
