Page 363 - zman
P. 363
הזמן שחלף בינתיים | 363
אבל לא עלוב יותר מההמחאה על סך מאה הדולרים שהוריה נתנו
לה.
אימה הושיטה לה אותה (אפילו לא במעטפה מזורגגת) ואמרה,
"אנחנו יודעים שאת זקוקה לזה ,קאדי".
הם אפילו לא טרחו לתת לה מזומנים .הם נתנו לה המחאה.
ומאה דולר?
קאדי נתנה לאימא שלה צמיד שלא הייתה יכולה להרשות לעצמה
ולאבא שלה נתנה כובע בייסבול של קבוצת ברונקו־דנוור ,שגם אותו
לא יכלה להרשות לעצמה.
וקורט חשב שההמחאה העלובה הזאת אפילו לא כיסתה את מה
שהוציאה .הוא היה המום ולא במובן הטוב של המילה.
אחיה לא טרח אפילו לקנות לה מתנה ,ולה היה הרבה פחות ממה
שהיה לו והיא קנתה לו שקית של פולי הקפה האהובים עליו ומטחנת
קפה.
בתגובה אמר" ,יש לי מכונת קפה בבית ,אבל אני מניח שהעיקר
הכוונה".
פאק ,קורט רצה להכניס לו אגרוף בפרצוף ובאותו רגע חשב שזה
היה נס חג מולד שהצליח להתאפק ולא לעשות את זה.
"רוצה בירה?" קאדי שאלה ,מסיחה למרבה המזל את דעתו מן
המחשבות האלו.
"נמצא סרט ",ענה קורט ,מעביר ערוצים וסורק את הסרטים שלא
ראה עדיין" .אחר כך אביא לנו בירה".
"זה לא משנה ",אמרה.
"זה כן ",אמר לה" .אני חושב שאולי משהו מצחיק .אחרי החרא
שאכלנו אצל המשפחה שלך ,אנחנו צריכים משהו מצחיק".
"לא ,מתוק ,אני מתכוונת שזה לא משנה.״
כששמע את נימת קולה ,הביט אליה וראה שפניה מופנות אליו.
"מה?" שאל.
"זה מה שמשנה — פרנץ' טוסט קינמון וקרמל ,זה מה שמשנה .הם
לא חשובים .יש לנו פרנץ' טוסט קינמון וקרמל .ומאחר שיש לנו ,אנחנו
יכולים להתמודד עם כל דבר".
אלוהים ,הוא קיווה שהיא צודקת.
