Page 51 - zman
P. 51
הזמן שחלף בינתיים | 51
של הגורל) שאחי המתנכר והגבר היחיד שאי פעם אהבתי (באופן כזה)
עקרו שניהם מדנוור ועתה הם מתגוררים לחופי מיין ,במרחק של מאה
ושישים קילומטרים זה מזה.
פטריק אמר שזה סימן .פטריק אמר שהגיע הזמן.
פטריק אמר שהוא מאמין בכל ליבו שאני נועדתי להיות כאן —
במיין .ששני הגברים האלו יעניקו לי את הבאושר ועושר לנצח שלי.
פטריק היה לגמרי בטוח בזה.
הוא כנראה גם טעה מאוד.
אבל אני הייתי חייבת לו הכול.
אז הייתי חייבת לו את זה.
וכתוצאה מכך ,יהיה לי מגדלור משלי .תצפיות משלי על הים .יהיה
לי מקום מדהים שאליו תוכל המשפחה לבוא לחופשות וכדי לבלות
איתי.
וקיילן היה במרחק מאה ושישים קילומטרים .אחרי שקיבלתי ממנו
את המכה האחרונה והחותכת שלו ,לא ראיתי אותו יותר.
וקורט...
טוב ,אם הוא יכול להתמודד עם מגורים באותה עיירה והורות
משותפת עם אישה שניסתה ללכוד אותו על ידי כך שנכנסה להיריון
ממנו בלי ידיעתו...
הוא יכול להתמודד עם האפשרות לפגוש אותי מדי פעם (כמה
שפחות אם זה תלוי בי).
זה קרה אחרי שחתמתי על המסמכים.
אחרי שווידאתי שלא תהיה לי אפשרות לחזור בי ,וברגע לא אופייני
של היסוס ,הבנתי שעשיתי טעות איומה.
אחרי שהחלטתי להתקדם עם השיפוצים (כי המגדלור הקשיש היה
זקוק להם) ,אבל לא ללכת עד הסוף אלא ליצור שלושה חללים שונים
להשכרה לתיירים ,ולא לגור שם כלל.
אחרי שהחלטתי שהכי טוב יהיה אם אוותר על החלום של פטריק
ואחזור הביתה לדנוור .ואחרי כל הדברים האלו ,ראיתי את זה.
