Page 52 - zman
P. 52
| 52קריסטן אשלי
חזרתי למגדלור ,קודם כול מפני שהיה שלי ושנית ,הייתה לי פגישה
עם אחד הקבלנים כדי לערוך סיור בשטח.
הייתי שם שלוש פעמים מאז נתתי את ההצעה לקניית השטח וראיתי
אותם גדלים; הנבטים החזקים של הגבעולים והעלים בצבע ירוק עז,
היו עוצרי נשימה על רקע העשב האביבי שהוריק סביבם (אף כי עדיין
לא התאושש מן החורף).
אבל עברו ימים מאז שהייתי שם.
ובפעם האחרונה שהייתי שם הם טרם נפתחו .ועכשיו...
הם היו פתוחים.
אפשר היה לראות אותם מרחוק ,אבל בזמן שנהגתי במעלה
השביל אל הצוק שעליו עמד המגדלור שלי ,היופי המרהיב שלהם
התעצם.
לא הייתי היחידה שהבחינה בזה.
היו שלוש מכוניות ועוד יותר זוגות אופניים ,לכל אורכה של הגדר
הרעועה שהקיפה את הקשיש ,ואנשים שהסתובבו ברגל עם טלפונים
ומצלמות מורמות ,הצביעו לעבר המחזה.
המחזה היה מצע של צבעונים ,בוורוד עז שזלג עד לשוליים בלבן
צח ,שצמחו מתוך ים של גבעולים ועלים בצבע ירוק עז .היו מקומות
שבהם היו דלילים יותר ,מקומות שבהם היו פזורים בדשא ,אבל מכל
עברי המגדלור ,השבילים ,המבנים ורוב השטחים הפתוחים הקרובים
אליהם ,השתרע מצע של ורוד עז וירוק עוצרי נשימה.
הייתי כל כך טרודה ,ששכחתי לחפש את התמונות בגוגל .שמחתי
שלא עשיתי את זה כשראיתי את המראה בכל תפארתו.
החניתי את המכונית השכורה שלי ליד רכב שטח עם לוחיות של
קרוליינה הדרומית ויצאתי ממנה לאט .הלכתי לאיטי לכיוון הגדר
ובהיתי במראה שנפרש מולי.
לא.
בשום אופן לא.
אחרי שקיילן סילק אותי וקורט שבר אותי ,לא הייתה לי שום כוונה
לחזור על עקבותיי ולברוח בחזרה לדנוור.
זה ,כל זה ,היה שלי .והיה בכוונתי לשמור עליו.
עצרתי — עדיין ב'הלם צבעונים' — ובהיתי במראה שנפרש לפניי,
