Page 517 - zman
P. 517
הזמן שחלף בינתיים | 517
"אתה ואני שנינו יודעים שאתה מטריד אותה בעצם זה שהגעת
לכאן ",השיב קורט.
"ולא הייתי כאן אם לא הייתי צריך להיות כאן ",השיב קיילן.
"כן .וזאת הסיבה שיצאתי אליך .כי קאדי תרצה לדעת למה אתה
כאן ,כי יש לה לב רך ואתה אח שלה ,אף על פי שאין לך מושג שזה
תואר שאתה נולד איתו ,אבל כדי לשמור עליו ,אתה צריך להרוויח
אותו".
השפתיים של קיילן התהדקו.
אחת אפס.
קורט המשיך" ,אבל אני לא אתן לך להתנהג אליה כמו לזבל ,אז
כדי להגיע אליה ,תצטרך לעבור דרכי ואם לא ימצא חן בעיניי מה
שאתה אומר ,תצטרך לעזוב ,אם לא ,כמו שאמרתי קודם ,יסלקו אותך".
"אתה לא תאהב את מה שיש לי לומר ",אמר לו קיילן בחדות.
"אני כבר יודע את זה אבל בשביל קאדי אקשיב לך בכל מקרה".
"אפילו העובדה שאני צריך לומר את זה לא מוצאת חן בעיניי",
אמר בכעס.
"מזה אני מבין שאתה רוצה ממנה משהו ,אז בוא נגמור עם זה כבר,
כי הפרעת לקאדי באמצע הכנת ארוחת הבוקר והייתי רוצה להרגיע
אותה ולאפשר לה להמשיך את היום שלה".
"אתה בחור פיקח ,שריף ,כבר הבנת שאני רוצה משהו מאחותי".
לא חרא .לא שמוק.
משהו הרבה יותר גרוע מזה.
"תוך חמש שניות אני הולך מכאן ",הזהיר קורט.
קיילן הביט מבעד לשער כאילו תהה אם יוכל לקפוץ מעליו.
"שלוש שניות ",אמר לו קורט.
קיילן הביט אל תוך עיניו של קורט וההבעה החדשה שעל פניו
גרמה לקורט להידרך מייד.
"לבן שלי יש לוקמיה .זה לא שאני רוצה מקאדי משהו .לא מצאנו
תורם מתאים .אני צריך מקאדי משהו .ומה שאני צריך הוא שהיא תלך
לעשות בדיקת התאמה לצורך תרומת ֵמ ַח עצם ".קורט עצם את עיניו
ושמט את ראשו.
קולו של קיילן נשמע חנוק כאשר אמר" ,זה קשה".
