Page 538 - zman
P. 538

‫‪ | 538‬קריסטן אשלי‬

‫וכאשר נזכיר לך את זה‪ ,‬זאת ערובה לכך שלפחות פעם בשנה תביא‬
                                                 ‫אותה בחזרה אלינו‪".‬‬

                                               ‫קורט לא היה רעב‪.‬‬
                                     ‫בכל זאת אמר‪" ,‬נשמע טוב‪".‬‬
‫הגברים ניגשו לקיילן ואליס (בעיקר לאליס‪ ,‬אבל מאחר שקיילן‬
‫היה בקרבתה לא יכלו להתעלם מכך) ואמרו כמה מילים‪ ,‬לפני שהלכו‬
                              ‫לומר להתראות לנשים שלהם והסתלקו‪.‬‬
                             ‫חמש דקות מאוחר יותר‪ ,‬קאדי יצאה‪.‬‬
‫הוא התקרב אליה‪ ,‬אחז בידה והלך לצידה בשעה שניגשה לקיילן‬

                                                               ‫ואליס‪.‬‬
                             ‫אליס קפצה לעמידה‪" .‬איך זה הלך?"‬
‫קאדי השיבה בחיוך מתוק‪" ,‬נדע בקרוב‪ ".‬היא הביטה אל אחיה‪" .‬ויש‬
  ‫לך את המספר שלי ואנחנו נישאר בקרבת מקום כך שבכל מקרה‪"...‬‬

                                   ‫קיילן התרומם‪" .‬בסדר‪ ,‬קאדי‪".‬‬
                                         ‫"תודה לך‪ ",‬אמרה אליס‪.‬‬
                                           ‫"כמובן‪ ",‬השיבה קאדי‪.‬‬

‫"לא‪ ...‬אני‪ ...‬לא‪ "...‬דמעות מילאו את עיניה של אליס‪ .‬ואז היא‬
                                                  ‫לחשה‪" ,‬תודה לך‪".‬‬

                 ‫קאדי שחררה את ידו כדי לגשת ולחבק את אליס‪.‬‬
‫קאת' ניגשה לקורט וכרכה זרוע סביב מותניו‪ .‬הוא הניח את שלו‬

                                                         ‫סביב כתפיה‪.‬‬
     ‫קאדי שחררה את אליס רק כדי לפנות אל אחיה ולחבק אותו‪.‬‬

                             ‫היא התרחקה אבל לא התנתקה ממנו‪.‬‬
               ‫היא אמרה‪" ,‬אני מהעבר השני של קו הטלפון‪ ,‬כן?"‬
‫הוא נעץ מבט בפניה למשך רגע ארוך‪ ,‬כאילו מעולם לא ראה אותה‬
‫קודם לכן‪ ,‬לפני שהנהן‪ .‬היא חיבקה אותו עוד חיבוק קצר וחזרה לקורט‪.‬‬

                                  ‫הוא אחז בידה והחליט בו ברגע‪.‬‬
      ‫"אנחנו נוסעים לאכול צוהריים‪ ",‬אמר‪ .‬״תרצו לבוא איתנו?"‬

                            ‫אצבעותיה של קאדי התהדקו על שלו‪.‬‬
‫קיילן כחכח בגרונו ואמר בתקיפות‪" ,‬אליס ואני צריכים לחזור‬

                                            ‫לאורסון‪ .‬אבל תודה לך‪".‬‬
        ‫שפתיה של אליס נפשקו בזמן שהביטה אל בעלה לשעבר‪.‬‬
   533   534   535   536   537   538   539   540   541   542   543