Page 539 - zman
P. 539
הזמן שחלף בינתיים | 539
"טוב .אז תשמרו על עצמכם ",השיב קורט.
"נבוא לבקר מאוחר יותר ,אם זה בסדר ",אמרה קאדי.
"כן ,זה יהיה בסדר .אולי כאשר קאמילה תסיים את יום הלימודים?"
הציעה אליס" .היא מגיעה בכל יום לבקר את אחיה .ואז תוכלו לפגוש
כאן את שניהם".
"אני אשמח ",אמרה קאדי ברוך.
הנשים חייכו זו לזו.
קורט (וכך גם קאת') נתנו להם רגע לפני שקורט פתח את פיו אבל
קאת' הקדימה אותו.
"טוב ,הגיע הזמן לקחת את הילדים לאכול ",אמרה כשהיא מושכת
במותניו של קורט" .אתם במחשבותינו".
הם החזירו בהבעה של הכרת תודה.
קורט הוציא את קאדי משם.
אחיותיה התקבצו סביבה.
וקורט הוליך את הנשים אל המכונית השכורה שלו ושל קאדי כדי
לדאוג לקאדי שלו לארוחת צוהריים.
קורט ניסה להכניע את הכעס העז שעלה בו בשעה שהסיע את קאדי
בחזרה לביתם של פאט וקאת' באותו ערב.
קיילן היה אשם במה שזה עתה חוותה .זה היה קיילן ששם אותה
במצב כזה ,לפגוש את הילד החולה ,בזמן שהיה במיטת בית חולים,
את אחותו הקטנה שהבעה של בלבול וכאב על פניה כאילו הייתה
חרוטה בהן מרגע לידתה .קיילן גרם לכך שלקאדי לא היה כל מושג
מה לעשות ,מה להביא ,מה הם אוהבים ,והנסיבות היו כל כך עגומות,
שזה כלל לא שינה איזו מחווה עשתה ,דבר לא היה יכול לשפר את זה.
אבל קאדי בילתה שנים בסביבתם של ילדים .אף אחד מהם לא היה
חולה וחלש ומאושפז בבית חולים ,אחרי שסבל חודשים של טיפולי
הקרנות וכימותרפיה אינטנסיביים ,או ילדה המומה ,בלי יכולת להבין
איך ייתכן שהחיים יכולים להיות לא הוגנים עד כדי כך שיקרה כזה דבר
לאחיך .אבל בדיוק כפי שניגשה לג'ייני בלי כל היסוס ,בטוחה בעצמה
