Page 555 - zman
P. 555
הזמן שחלף בינתיים | 555
התקרבתי לארון אבל נעצרתי המומה בפתח.
"מה קורה?" לחשתי.
ולחשתי את זה ,מאובנת במקומי כשמבטי נעוץ בקורט ,ששכב על
צידו בפינת הארון ,בין ערמות המגפיים ונעלי הריצה שלו ,גופו הארוך
כרוך סביב מידנייט ,שרעדה עד כדי־כך שתהיתי אם היא בהתקף.
"רעם התגלגל והיא איבדה את זה ,רצה לכאן ",השיב קורט ,בלי
לזוז ,כרוך סביב הכלבה שלנו ומלטף את כל גופה מראשה שהיה טמון
בכתפו ועד לאחוריה" .למעשה היא כבר מרגישה יותר טוב .היא ייללה,
קאדי ,ופאק ,זה היה הקול הכי נורא ששמעתי אי פעם .אני לא יכול
לעזוב אותה .אם אני אפילו זז ,היא מתחילה שוב ליילל".
ניגשתי אליהם ,כרעתי על ברכיי ומייד עטפתי בגופי את מידנייט,
חוברת לקורט ,והרגשתי את עוצמת הרעידות שלה נגד גופי.
בזמן שקורט ליטף אותה ,אני כרכתי זרוע סביבה ואחזתי בה חזק,
נצמדת אליה בגופי.
״אני מבין מהתגובה שלך שלא ראית את זה קודם לכן ",ציין קורט.
נענעתי בראשי.
ראיתי את ההבעה שעל פניו משתנה מדאגה למשהו שאילו לא
הכרתי אותו ,היה מבהיל אותי.
"מה שזה לא יהיה שהמניאקים האלה עשו לה ,הם דפקו לה את
הצורה".
"כדאי שנקרא לווטרינרית?" שאלתי.
ידעתי כמה זה היה חמור כשענה מייד" ,חיכיתי שתגיעי הביתה
ותעשי את זה .לא יכול לעזוב אותה ,גם אם הטלפון שלי נמצא על
השידה המזורגגת ,עד כדי־כך חמור זה היה .אבל אני גם לא חושב
שאנחנו צריכים לתת לה לחכות עד שהסופה תחלוף .צריך לתת לה
תרופת הרגעה".
הנהנתי" .אתה רוצה שאתקשר או שאתה רוצה שאישאר איתה
ואתה תתקשר?"
"אני איתה .לכי את".
הנהנתי שוב ,הרכנתי את ראשי ,תחבתי את פניי אל תוך פרוותה
ולחשתי" ,זה בסדר ,מתוקה .אנחנו נשמור עלייך".
היא לא זזה ,רק נשארה צמודה לקורט ,כל גופה מזדעזע.
