Page 556 - zman
P. 556
| 556קריסטן אשלי
חיבקתי אותה קלות ,התרחקתי בזהירות ,קמתי על רגליי ויצאתי,
בתנועות רגועות עד כמה שיכולתי ,מתוך חדר הארונות.
רק כשהגעתי לדלת חדר השינה התחלתי לרוץ.
התקשרתי לווטרינרית ,הסברתי לה את המצב ,סיפרתי לה שאין שום
דרך בה נוכל להוציא את הכלבה שלנו מהבית בסופה ,התחננתי לביקור
בית ,ונראה שנשמעתי מבוהלת כמו שהרגשתי כי היא הסכימה .לקחתי
את הטלפון שלי למעלה יחד איתי ,כדי להיות עם קורט ומידנייט ,בזמן
שאנחנו מחכים לווטרינרית.
פעמון הדלת צלצל והפעם קורט החליט להשאיר אותה איתי .בשלב
הזה ידענו שההחלטה הייתה נכונה כי הברקים חלפו ,הסערה עדיין
הייתה בעיצומה ומצבה של מידנייט לא השתפר.
היללות החדות החלו שוב כשקורט החל להתרחק ממנה וכששמעתי
אותן הרגשתי כאילו אוזניי מתחילות לדמם.
העפתי מבט מודאג עד מאוד בקורט וניסיתי לעכב אותו.
"אני אלך ",אמרתי לו.
"אני אחזור מהר עד כמה שאוכל ",מלמל והתרחק במהירות.
כשעזב ,מידנייט ייללה כאילו הופתעה על ידי כאב עז ופתאומי
והיא זחלה על בטנה אל הפינה וקברה את פניה תחת כפותיה.
נצמדתי אל גבה וכרכתי את זרועותיי סביבה תוך כדי שמלמלתי,
"אבא הלך אבל אני כאן .אני כאן איתך ,מתוקה .את בטוחה ,מידנייט.
אבא יחזור .אבל אני כאן איתך".
קורט היה נאמן להבטחתו והוא והווטרינרית הגיעו לחדר הארונות
תוך דקות ספורות .מאחר שלא היה מספיק מקום ,פיניתי את מקומי
לקורט ,הבטתי במידנייט זוחלת אליו מייללת וליבי עלה על גדותיו
— כשהרים אותה בזרועותיו והכיל את פחדיה בגופו הגדול והחזק —
ובאותה נשימה ליבו נשבר מלהביט בה .נעמדתי בפתח בשעה שקורט
החזיק את מידנייט הרועדת והווטרינרית בדקה אותה ,שאלה כמה
שאלות ואז נתנה לה זריקה.
"תגררי לכאן את המיטה שלה ,בייבי ",פקד קורט כשהווטרינרית
התרוממה על רגליה.
רצתי במורד המדרגות אל הסלון ,שם מיקמנו את מיטת הכלבים של
מידנייט ,כשהיא ואני עברנו לכאן.
