Page 557 - zman
P. 557
הזמן שחלף בינתיים | 557
הווטרינרית עמדה מחוץ לחדר הארונות כשחזרתי .משכתי את
מיטת הכלבה פנימה וקורט התרומם על ברכיו והרים את מידנייט
שהחלה להירגע בזרועותיו.
ירדתי על ברכיי והזזתי הצידה את הנעליים כדי למקם את המיטה
בפינה .כשמיקמתי אותה ,קורט הניח את מידנייט עליה אבל אז
התמקם כך שגופו עטף את מידנייט ואת מיטתה בזמן שיצאתי לדבר
עם הווטרינרית.
"יש לנו סיבה להיות מודאגים?" שאלתי.
"האם במכלאה נתנו לכם איזשהו מידע על הכלבה?" ענתה בשאלה.
"הם הזכירו שיש סיפור ,אבל לא הייתה כאן סופה מאז שאימצנו
אותה ,כך שזאת הפעם הראשונה שלנו ",אמרתי.
היא הנהנה" .לחיות יש תגובות מותנות לצלקות פסיכולוגיות
ממש כמו שיש לאנשים .יש אפילו מחקרים שמצביעים על כך שחיות
סובלות מהפרעת דחק פוסט טראומטית לאחר אירועים טראומטיים.
הם גם מצאו מנגנוני התמודדות דומים לשל בני אדם וזאת הסיבה
שהיא נמצאת בתוך חדר הארונות .אני אסתכן בניחוש שזה לא בגלל
הארון ,אבל שהריח שלכם בתוכו חזק יותר מאשר בכל מקום אחר וזה
נותן לה תחושת ביטחון".
זה היה מתוק לחשוב על זה כך ,אבל מידנייט לא נראתה כמי
שמרגישה בטוחה ,אפילו כשהריח של קורט ושלי הקיף אותה ,או
אפילו כאשר קורט ואני עטפנו אותה בגופנו.
הווטרינרית המשיכה" ,אם ההתנהגות הזאת מופיעה רק בזמן
סופות ,אדאג לכם למרשם לכדור הרגעה ,שתוכלו לתת לה כשסופה
מתקרבת .זה אמור לעזור .אם לא ,תתקשרו שוב למשרד ואני או עוזר
וטרינר נגיע וניתן לה עוד זריקה".
הנהנתי.
היא הנהנה חזרה ,נכנסה לחדר הארונות ,בדקה את מידנייט ואז
יצאה ואני ליוויתי אותה במורד המדרגות ,מנסה להסתיר את קוצר רוחי
לחזור לחדר ,כשאמרה לי שלום ליד הדלת.
ברגע שסגרתי אותה אחריה ,חזרתי לחדר הארונות.
כשהגעתי לשם ,קורט אמר" ,היא מרגישה יותר טוב עכשיו ,נראה
לי שהיא כמעט נרדמה .בואי הנה ותשכבי לידה ,בסדר?"
