Page 561 - zman
P. 561
הזמן שחלף בינתיים | 561
קצות שפתיו התרוממו ,עיניו התחממו (עוד יותר) והוא הצמיד את
פיו לשלי.
"כן ",לחש" .אני יכול לנשק אותך עכשיו".
הוא החל לנשק אותי אבל הנשיקה נקטעה בצלצול פעמון הדלת.
הוא לא שחרר אותי ,אבל הוא כן הרים את ראשו כדי להביט לעבר
הקיר שמאחוריו היה המסדרון וגבותיו התכווצו.
"קרה מתקרבת ובכל מקום יש התראות מזג אוויר ",אמרתי" .אז מי,
חוץ מווטרינרית שנענית לקריאת חירום ,יכול להיות בחוץ עכשיו?"
"אח שלך עדיין בדנוור?" שאל.
"כן ",עניתי.
"כל אחד אחר היה מתקשר ",מלמל בזמן שהפעמון נשמע שנית ואז
שמענו את הדפיקות" .שיט ",סינן ולחץ על זרועי ,אבל לא שחרר אותי.
הוא הביט מעבר לכתפי אל מידנייט.
"אני אשאר איתה ",אמרתי לו.
הוא הביט אליי ,הנהן ,רכן לעברי ,רפרף בשפתיו על אפי ואז שחרר
אותי.
הבטתי בו נעלם ואז חזרתי אל מידנייט .כרעתי לצידה והעברתי
את ידי על גופה ,מרגישה את החזה שלה עולה ויורד בקצב נשימתה,
מצאתי את הדופק שלה והבנתי עד כמה עמוקה השפעת הזריקה ,כיוון
שאיש לא היה מצליח אפילו להתקרב לדלת ,בלי שתנבח לפחות נביחה
אחת קצרה.
עיניה היו עצומות אז הנחתי שהיא ישנה.
אחר כך תהיתי איך מידנייט תקבל בן משפחה חדש.
תהיתי על כך למשך שתי שניות בערך .בהתחשב באופן שבו
התנהגה כשפגשה את ג'ייני ,הנחתי שזה ימצא חן בעיניה מאוד.
ישבתי על הארץ ,בעיצומה של חליצת המגפיים שלי ,מחויכת,
כששמעתי צעקה" ,אני אקח ממך את תג השריף המזוין שלך!"
מידנייט אפילו לא הרימה את ראשה.
במהירות ,כשליבי הולם בפראות ,שמעתי את התגובה של קורט
שנשמעה כמו נהמה עמומה ,בדקתי שוב את נשימתה ,רק במקרה
שמשהו השתבש עם הזריקה וכאשר הרגשתי שהיא סדירה ,יצאתי
בגרביים מהחדר.
