Page 569 - zman
P. 569
הזמן שחלף בינתיים | 569
שלידי ,ובצידו השני של חדר ,ומצידה השני של פרידה כואבת ,ובמשך
כמעט שני עשורים ,בחלומותיי.
זה לקח שנים ועברנו דרך הכול ,כולל רצח.
והנה אנחנו כאן.
שום דבר לא יכול לגעת בי ,קאדי .שום פאקינג כלום.
"קאדי?" קרא ,אצבעותיו מתחפרות בלחיי.
"עשיתי המון טעויות בחיי —"
קורט קירב אליי את פניו ואמר שוב ,בלחישה "קאדי".
"אבל צדקתי כשלקחתי את ההחלטה להאמין בך".
הוא הצמיד את מצחו לשלי והתקרב עד כדי כך ,שהאפים שלנו
נגעו זה בזה.
ועמדנו במבואה של בית חווה ישן ,משופץ ,על חופי מיין ,קרובים
כל כך ,עד שכאשר עיניו של קורט נעצמו ,ריסיו רפרפו על שלי.
ואז הוא נישק אותי.
היה לו טעם של לילות קרים וסוודרים מצמר ומשבי רוח ים וידיים
אחוזות זו בזו והתגרויות הדדיות וחיוכים עקומים ומבט חם וגבר
ובושם מ ּוׁ ְשק וסקס ומיליון ,מיליארד דברים אחרים שגיליתי שקורט
היה ועוד מיליון ,מיליארד דברים שעדיין לא גיליתי ולא יכולתי לעצור
את הלשון שלי מלגעת בשלו בהשתוקקות ,ברעב ,בכמיהה לעוד.
הוא הטה את ראשו ונתן לי עוד ,כרך את זרועותיו סביבי ומשך
אותי עמוק אל תוך גופו.
טרפנו זה את זה בנשיקה במבואה ,עד שהפסקתי את הנשיקה,
השתחררתי מאחיזתו ,אבל אחזתי בקוצר רוח בידו ומשכתי אותו לעבר
המדרגות .לרגלי גרם המדרגות הוא משך אותי בחזרה אליו וטרף שוב
את פי בשלו.
ידיו היו בכל מקום ,אבל לשונו הייתה כל היקום שלי ,עד שהרגשתי
אותו מרים לי את הסוודר.
הרמתי את זרועותיי ולקחתי צעד אחורה כדי למשוך אותו קרוב
יותר למקום שאליו רציתי שנלך .הוא שחרר אותי מהסוודר ,בדיוק
כשמעדתי על המדרגה הראשונה.
התחלתי ליפול ,אבל קורט תפס אותי במותניי ולא עצר את הנפילה,
רק שלט בה ,ממשיך בעקבותיי אל המדרגות.
