Page 574 - zman

‫‪29‬‬

‫חסר סבלנות?‬

‫קאדי‬
‫הווה‪...‬‬

‫הטלפון צלצל והרגשתי את מידנייט קופצת‪ ,‬שמעתי את קורט נוהם‬
‫ופקחתי את עיניי‪ .‬הוא המשיך לחבק אותי אבל סובב את גופו כדי‬

‫להגיע לטלפון שעל השידה שליד המיטה‪.‬‬
‫זה לא היה יוצא דופן‪ .‬לפחות פעם בשבוע קורט קיבל שיחות‬
‫מאוחר בלילה‪ .‬דברים רעים קרו כל הזמן‪ ,‬אבל הזמן המועדף עליהם‬

‫היה שעות הלילה‪.‬‬
‫זאת הייתה דרכו של עולם ואלו היו חיי עם קורט‪.‬‬

‫חייבת להודות שלקח לי זמן להתרגל לזה‪.‬‬
‫אבל קורט לא היה אחד מאותם גברים שהגיעו הביתה והתלוננו‬
‫על העבודה‪ .‬הוא עשה את מה שהיה אמור לעשות‪ .‬הוא היה מחויב‬
‫לזה‪ .‬ואפילו אם זה לא גרם לו להתרוממות רוח‪ ,‬ידעתי שהיה חשוב לו‬

‫להיות הגבר שהיה בשביל האנשים במחוז‪.‬‬
‫אז מהר מאוד התרגלתי לזה‪.‬‬

‫עם זאת‪ ,‬בלילה שאחרי ההתקף של מידנייט‪ ,‬אחרי שחלקנו את‬
‫מה שחלקנו במיטה‪ ,‬כשביום הבא עמדנו לגלות אם אנחנו בהיריון‪,‬‬
‫וכשמזג האוויר היה כל כך סוער בחוץ והדרכים היו מסוכנות לנסיעה‬
‫(וידעתי זאת‪ ,‬כי זו לא הייתה השיחה הראשונה שקורט קיבל‪ ,‬גשם‬
‫הפך לגשם מעורבב בשלג ואז לשלג‪ ,‬היה קרח בכל מקום‪ ,‬משאיות‬
‫המלח סיימו את עבודתן לפני שעות‪ ,‬אבל אנשים עדיין היו צריכים‬