Page 577 - zman
P. 577
הזמן שחלף בינתיים | 577
לצידי ,אבל לבסוף ויתרתי ,בהיתי בווילונות שעל החלונות ותהיתי איך
זה להיות שם בחוץ.
מגשם לשלג ,זה היה ודאי יפה.
יפה ומסוכן.
בעוד אני מהרהרת בזה ,ראשה של מידנייט הזדקף ,היא נבחה נביחה
ואז קמה על רגליה ירדה מהמיטה והתרחקה בריצה ואל מחוץ לחדר.
הסתכלתי לעבר השעון המעורר של קורט.
היה מעט לפני השעה שלוש.
היא לא התחילה לנבוח ,אז יצאתי מהמיטה ,הלכתי אל הכיסא
שבפינה ,לקחתי את הקרדיגן ונאבקתי ללבוש אותו בשעה שיצאתי
מהחדר ובמורד המסדרון אל קצה המדרגות.
שם ראיתי את קורט עולה אותן בכבדות כשמידנייט לצידו .הבית
מאחוריו היה חשוך.
הוא הרגיש בנוכחותי ,ראשו התרומם אבל צעדיו לא הואטו כשדרש,
"קאדי תחזרי למיטה".
"הכול בסדר?"
"תחזרי למיטה ואספר לך".
היה משהו בהבעה שלו שלא ממש הצלחתי לקרוא.
אבל מאחר שבכל מקרה היינו מגיעים לשם ,בלי קשר למקום שבו
ניהלנו את השיחה ,חזרתי על עקבותיי ,הורדתי את הקרדיגן שלי,
וזרקתי אותו על כיסא כשקורט נכנס לחדר.
חגורת האקדח שלו הייתה בידיו והוא ניגש אל חדר הארונות.
"הכול בסדר?" שאלתי שוב כאשר לא מיהר לענות ובחנתי אותו
בשעה שנכנס לחדר הארונות.
"אני לא יודע ",ענה ,תלה את חגורת האקדח שלו במקומה שעל
התפס שליד הדלת ואז הוציא מתוכה את האקדח.
התקרבתי כדי להביט בו כשהכניס את האקדח לכספת שהייתה על
מדף בארון (לשם תמיד הכניס אותו).
הבטתי בו גם כשסגר את דלת הכספת ושמעתי את הצלילים
שהשמיעה כשהקיש על המקשים שלה .מה שלא שמעתי ,היה הסבר
של קורט ל"אני לא יודע ",שלו.
״קורט —"
