Page 83 - zman
P. 83
הזמן שחלף בינתיים | 83
הוא הטה לעברי את ראשו ,עטור השיער הבלונדיני שהשמש הבהירה
ושאל" ,את רוצה לבוא לראות?"
ודאי שרציתי לבוא לראות" .בטח ",עניתי.
הוא הפנה את מבטו לעבר המכונית השכורה שלי" .את רוצה לנהוג
לשם?" נענעתי בראשי לשלילה" .אני אלך ברגל".
"איך שאת רוצה ",מלמל ,יצא מן השער ,ואחרי שנכנסתי דרכו ,סגר
אותו מאחוריי.
בחנתי אותו בסקרנות.
"לומר שיש התעניינות במה שאנחנו עושים ,זאת לשון המעטה",
הסביר" .טוב שהשלטים האלה הגיעו .מיהרתי עד כמה שיכולתי לתלות
אותם.״
"אז הם עובדים ",הערתי.
הוא הנהן והחל ללכת ואני התאמתי את צעדיי לצעדיו.
"יש עדיין אנשים שמצלמים ,אבל הם לא חונים באמצע הכביש כמו
קודם ,אז הפועלים והספקים שלי יכולים לעבור .אם מישהו קולט את
אחד האנשים שלי פותח את השער ,הוא עשוי לשאול שאלות ,אבל בזה
זה מסתכם .לפני כן ,הם פשוט קפצו מעל לגדר או פתחו את השער.
ככה שהייתי אומר שגם הגדר עושה את שלה".
"אתה חושב שאני צריכה להזמין שלטים כדי לתלות בכל ההיקף?"
שאלתי ,בתקווה שלא אצטרך .הם יפגמו במראה הנקי של הגדר שלא
לדבר על כך שלא יהיו חברותיים.
לא רציתי שאנשים יקפצו מעל לגדר וידפקו לי בדלת ,אבל חשבתי
שגדר היא גדר .היא ציינה משהו בעצם נוכחותה .במילים אחרות ,שלא
אמורים לקפוץ מעליה.
אז קיוויתי שכך יהיה ושהשלטים בכל נקודות הכניסה למתחם
יעשו את שלהם.
"נשים עין על העניין ,נראה אם יהיו בעיות .אבל עד כה ,מאז
שהגדר הוקמה ,לא קפצו מעליה ומאז שהשלטים נתלו ,אף אחד לא
פתח את השער ",השיב וולט.
זה נשמע טוב.
המשכנו הלאה בסיור והוא לא שיקר .כל המבנים רוקנו מתכולתם.
לא עוד ריהוט מרקיב .לא מטבחים מפחידים ולא חדרי אמבטיה
