Page 10 - 3222
P. 10
10דריה שועלי|
השמשייה בעצמו ,ורק אז הוא שם לב שלילי יושבת לבד ושיסמין לא
שם .לא עם לילי ,לא יושבת ומעשנת על הספסל שמתחת לעץ ,לא
עומדת ומדברת עם בעל המקום הגבוה והמשופם .הוא נזכר שכשאבא
שלו מת הוא חשב כמה זה מוזר ,שכשמישהו חי הוא תופס רק חלל
אחד בכל רגע נתון ,אבל כשהוא איננו ,ההיעדר שלו ממלא את כל
החללים כל הזמן .הוא העיף מעצמו את המחשבה המדכאת הזאת
וחזר לשולחן.
"לילי ,מותק ,איפה אמא?"
לילי בדיוק החזיקה בפה קצה של כפית ארוכה ,שעליה איזנה
עגבניית שרי .היא הניעה את הראש מצד לצד באטיות בניסיון לא
להפיל את העגבנייה.
"לייילי ,איפה אמא?"
לילי הורידה את העגבנייה מהכפית ואז הוציאה את הכפית מהפה.
"אמא נסעה באוטו".
"איזה אוטו?"
"אוטו כסף".
"איזה אוטו כסף? שלנו?"
"לא אבא ,לא ג'יפ ,אוטו".
דודי לקח נשימה עמוקה.
"לילו ,אולי אמא אמרה שהיא הולכת לקנות סיגריות?"
"לא אבא ,אמא נסעה באוטו כסף ",התרגזה לילי.
"טוב מותק ,אמא אמרה משהו?"
"כן .אמא אמרה להגיד לאבא ׳סיו בד אין'".
דודי לקח עוד נשימה עמוקה ואמר לעצמו שכדאי לעצור את
השיחה הזאת כאן .הוא התיישב ליד הבת שלו ,לקח שלוק גדול
מהסודה שכבר לא היתה קרה והתקשר לאשתו .תיק הבירקין שלה,
שהיה מונח על הכיסא לידו ,השמיע רינגטון של פעמוני עזים .דודי
לא זכר רגע שבו הטלפון של יסמין לא היה עליה .הוא שיפשף לעצמו
את קו הלסת הלוך ושוב .בשכמה השמאלית שלו החל להיבנות מתח.
"יאללה ,בואי נלך למצוא את אמא ",הוא אמר.
