Page 13 - 3222

‫פרק ‪2‬‬

‫"אחותי‪ ,‬תעני‪ ,‬פליז תעני‪ ",‬זימררה תילי — בת עשרים וקצת שנראתה‬
‫כמו שלגייה — בזמן שניסתה לתפוס את מזי בפעם הרביעית באותו‬
‫הבוקר‪ .‬היא אמרה לעצמה‪ ,‬בטון רציונלי‪ ,‬שמבחינה סטטיסטית אין‬
‫שום סיבה לדאגה‪ .‬גם אם מביאים בחשבון את הלילה ההוא לפני‬
‫שנתיים‪ .‬אחר כך היא תהתה לרגע אם בעצם‪ ,‬מבחינה סטטיסטית‬
‫כמובן‪ ,‬מזי נחשבת מרקע של מצוקה‪ ,‬ואיך זה משפיע על הסיכוי‬
‫שהכול בסדר או לא בסדר‪ .‬ואז הגיעה למסקנה שאין לה מספיק מידע‬
‫בנושא כדי להכריע‪ ,‬וחשבה שהיא צריכה לברר בהזדמנות הראשונה‪.‬‬
‫היא רכבה על האופניים הלא־חשמליים שלה במעלה שדרות ח"ן‪.‬‬
‫בפינה של נצח ישראל והשדרה עמד ריח חזק של נבלה‪ ,‬והיא עצרה‬
‫את הנשימה כדי לא לשאוף פנימה חלקיקי חתול מת‪ ,‬אפילו שהיא‬
‫ידעה שלא ככה זה עובד‪ .‬היא הרגישה בגועל איך הזיעה זורמת‬
‫מתחתית החזייה שלה לכיוון הטבור בשני ערוצים‪ ,‬והכניסה את הבטן‬

‫כדי לצמצם מגע בין הזיעה לחולצה‪.‬‬
‫עכשיו היא הפסיקה לפזם "אחותי תעני" והחלה לפזם "בבקשה‬
‫שלא תהיה אזעקה‪ ,‬בבקשה שלא תהיה אזעקה‪ ".‬במלחמה הקודמת‬
‫אזעקה אחת תפסה אותה על האופניים בעלייה של רוטשילד‪ ,‬ומשום־‬
‫מה היא ירדה מהאופניים וניסתה לרוץ איתם ביד‪ ,‬הסתבכה בפדל‪,‬‬
‫השתטחה‪ ,‬נקעה את הקרסול ורצתה להיעלם‪ .‬ונוסף על הכול‪ ,‬כמה‬
‫אופייני לה‪ ,‬זאת היתה אזעקת שווא‪ .‬עכשיו‪ ,‬כשחצתה את כיכר‬
‫הבימה‪ ,‬היא נזכרה שפעם היה מתחתיה מקלט אטומי‪ ,‬ותהתה אם הוא‬
‫הפך למעשה לחניון‪ ,‬ומה זה אומר לגבי קיומו או אי־קיומו של מקלט‬
‫אטומי‪ .‬הכיכר בהקה בלובנה‪ ,‬ושני פועלים שחורים קירצפו אותה‪,‬‬
‫אחד מחזיק זרנוק והשני מטאטא־ענק‪ .‬תילי חצתה את מרמורק‪ ,‬נעצרה‬
‫תחת השמש המרשעת והסתבכה עם נעילת האופניים לספסל רחוב‪,‬‬