Page 20 - 3222
P. 20

‫‪ 20‬דריה שועלי|‬

‫"אז שאני אבין‪ ,‬אתה רוצה שאני אחפש אותה? זה לא ההתמחות‬
                                                               ‫שלי‪".‬‬

‫"למה את אומרת? מה עם ההוא‪ ,‬מהחקירה של שטרית? העד‬
               ‫מדינה ההוא שברח‪ ,‬את לא היית זאת שמצאה אותו?"‬

‫מזי חייכה בעייפות‪" .‬זה לא עובד ככה‪ .‬אני במקרה הייתי זאת‬
‫שנכנסה לחדר שבו הוא היה‪ .‬אבל זאת היתה חקירה שהיינו עליה‬
‫שנתיים וחצי‪ .‬אני וכל הימ"ר‪ .‬הייתי שוטרת‪ .‬היו לי משאבים‪ ,‬היה לי‬

                                                            ‫צוות‪"...‬‬
‫"אין מה לעשות אבל‪ ,‬אין מה לעשות‪ ",‬הוא אמר‪" ,‬תראי‪ ,‬אני‬
‫יודע שביזבזנו זמן‪ ,‬אני לא אידיוט‪ ,‬ואני יודע שאת לא המועמד‬
‫המושלם‪ ",‬הוא עצר לשנייה מתוזמרת‪" ,‬אבל את המועמד היחיד‪.‬‬
‫מה את אומרת? אה‪ ,‬מזי?" הוא התקרב אליה הכי שהוא היה יכול‬
‫בלי לעזוב את הכורסה‪ ,‬והיא נזכרה איך הוא תמיד היה יכול לשכנע‬
‫אנשים שיעשו בשבילו דברים עם המהלך הזה‪ ,‬של הלשים־דברים־‬
‫על־השולחן‪ .‬הוא היה מתחיל משא ומתן עם הסכום האחרון שהוא‬
‫היה מוכן לשלם‪" .‬זה מה שאני יכול לשלם — באמיתי‪ ",‬הוא היה‬
‫אומר‪ ,‬מגבה בתנועת יד‪ .‬זה הזכיר לה קריקטורה שהיתה תלויה‬
‫מעל שולחן העבודה של הלוי‪ ,‬המפקד שלה בימ״ר‪ :‬שתי כבשים‬
‫מסתכלות על שלט חוצות של זאב שרץ לראשות הממשלה תחת‬
‫הסיסמה‪" ,‬אני הולך לטרוף את כולכן"‪ ,‬וכבשה אחת אומרת לשנייה‪,‬‬

                                        ‫"לפחות הוא אומר ת׳אמת‪".‬‬
‫דודי הסתכל לה בעיניים‪" .‬מזי‪ ,‬אני מבקש ממך יפה‪ .‬מה את רוצה‪,‬‬

              ‫שאני אתחנן? אני אתחנן‪ .‬את חייבת למצוא לי אותה‪".‬‬
‫בין הגבות שלו הופיעה גבעה קטנה שהיא הכירה מיום שאבא‬
‫שלו מת והוא הפך לראש המשפחה‪ .‬היא היתה מופיעה במקרים של‬
‫עייפות קיצונית או מתח גדול; כשהוא היה חייב כסף לספקים או‬
‫כשאחת האחיות שלו היתה יוצאת עם הבחור הלא נכון‪" .‬תמצאי לי‬

         ‫אותה‪ ,‬מזל‪ .‬בשבילי ובשביל לילי‪ ,‬היא רק בת שלוש וחצי‪".‬‬
                                             ‫"סאמק‪ ",‬אמרה מזי‪.‬‬

‫"אז את בפנים?" הוא ידע מה הוא מבקש‪ .‬לא בגלל הסליחה‬
   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25