Page 67 - 13322
P. 67
ו קפר | 67
שכחה ופאה .מה שאומרות הנמלים זו לזו :היום קצר והמלאכה מרובה
— היום קצר האדם את החיטה ,וצריך מיד לצאת לליקוט לפני שיבואו
אחרים .ואכן ,היום של הנמלה קצר ,מתחיל ומסתיים בשעות האור.
ַעד ָמ ַתי ָע ֵצל ִּתׁ ְש ָּכב ָמ ַתי ָּתק ּום ִמׁ ְּש ָנ ֶת ָך
שולח חץ ביקורת גם לבנו המנוח אמנון ,שהיה מבלה במיטתו ובמיטת
אחותו ,ושילם על כך בחייו .העצל אינו יושב בצל ומתבטל .מה
שמאפיין את העצל שאינו ממהר לקום ממיטתו בבוקר ,וממשיך את
שנת הלילה .זאת בניגוד לנמלה הממהרת לעבודתה ברגע שמופיעות
קרני האור הראשונות של היום ,כי בשל דמה הקר אין הנמלה יכולה
לעבוד בחושך.
ְמ ַעט ׁ ֵשנ ֹותְ ,מ ַעט ְּתנ ּומ ֹותְ ,מ ַעט ִח ֻּבק ָי ַד ִים ִלׁ ְש ָּכב
שלמה ממשיך להכות הלאה :מי שמתעתד להיות מלך אינו יכול
לחיות בעולם התענוגות הפרטי שלו .עליו לישון מעט ,ובוודאי
שלא לשלוח חיבוק ידיים לאחותך כדי לשכב איתה .ועל אחת
כמה וכמה לא לשבת בחיבוק ידיים ולתת לתנומה להשתלט עליך
ולהרדימך.
מעט חיבוק ידיים — חוזר אל הנמלה שלעולם אינה יושבת
בחיבוק ידיים כי יש לה רק רגליים .ולכן מעט שינות ,מעט תנומות
— תתעוררו .הופך על פיה את האזהרה בשיר השיריםִ :אם ָּת ִעיר ּו ְו ִאם
ְּתע ֹוְרר ּו ( ֶאת ָה ַא ֲה ָבה) ַעד ׁ ֶש ֶּת ְח ָּפץ.
ּו ָבא ִכ ְמ ַה ֵּל ְך ֵראׁ ֶש ָך ּו ַמ ְחסְֹר ָך ְּכ ִאיׁש ָמ ֵגן
מישהו עלול לנצל את נמנומך כדי לפגוע בך מאחור ,כאשר יראך
חסר מגן .מתאר את סופו של אבשלום .ובא כמהלך ראשך — במהלך
רכיבתך נתפס ראשך בעץ האלה.
ומחסורך כאיש מגן — ולא נותר מי שיגן עליך .ואז ,ככתוב בספר
שמואל ב'ַ :ו ָּיסֹ ּב ּו ֲע ָ ׂשָרה ְנ ָעִרים ֹנ ְ ׂש ֵאי ְּכ ֵלי י ֹו ָאב ַו ַּי ּכ ּו ֶאת ַא ְבׁ ָשל ֹום
ַו ְי ִמי ֻתה ּו.
