Page 65 - 13322
P. 65
ו קפר | 65
רהב — היה גאה בו למראית עין .והרהב עוז לשנות נתיב כדי
להציל את חייך.
ַאל ִּת ֵּתן ׁ ֵש ָנה ְל ֵעי ֶני ָך ּו ְתנ ּו ָמה ְל ַע ְפ ַע ֶּפי ָך
עמוד על המשמר ואל תירדם בשמירה .אתה נרדף .שינה לעיניך
ותנומה לעפעפיך — העיניים הפקוחות שומרות עליך ,והעפעפיים
שומרים על העיניים כשהן נעצמות .לכן נקראים גם "שמורות".
ִה ָּנ ֵצל ִּכ ְצ ִבי ִמ ָּיד ּו ְכ ִצ ּפ ֹור ִמ ַּיד ָיק ּוׁש
הינצל כצבי מיד — ברח כל עוד היכולת בידך .אל תשב בוטח כציפור,
אלא ברח כצבי הנס מיד רודפו מיד בהריחו סכנה .בעוד חיות הטרף,
אריות ונמרים ,ניחנו במהירות גדולה כדי לתפוס את הצבי ,ניחן הצבי
במהירות גדולה כדי לברוח מהסכנה .לכן נאמר "מיד" .מיד רודפהו.
הצבי נמלט מכל רחש קל ,ואינו מחכה שיראה את אויבו מסתער
לעברו .באמירה זו רומז דוד לאבשלום שאם לא ינוס על נפשו ,יקוננו
עליו כמו שקוננו על בן המלך שקדם לוַ :ה ְּצ ִבי ִי ְ ׂשָר ֵאל ַעל ָּבמ ֹו ֶתי ָך
ָח ָלל.
וכציפור מיד יקוש — הציפור יושבת על הענף בבטחה ,אך דווקא
שם אורבת לה הסכנה של פח יקוש שיניחו הציידים .רומז לאבשלום
כי סופו שימות בין ענפי העץ כמו ציפור .ואכן ,זה מה שקרה.
ֵל ְך ֶאל ְנ ָמ ָלה ָע ֵצל ְר ֵאה ְדָר ֶכי ָה ַו ֲח ָכם
מוסר ההשכל של שלמה לאבשלום ,שרצה לקבל את השלטון בבחינת
הכול או לא כלום :לך אל נמלה עצל — אם חפץ חיים אתה — לך
תלמד הלכות צניעות וענווה .ובכך עובר בהדרגה מן הצבי המהיר
אל הציפור הפורחת ,ששניהם עלולים להילכד בפח שטומנים להם,
ויורד לבסוף אל מעמקי האדמה ,אל הנמלה ,שדרכה איטית ובטוחה,
ולעולם לא יטמנו לה מלכודת .ממנה תלמד את הסוד שאני רוצה
ללמדך — הענווה .לקראת סוף ספר משלי כתובַ :ה ְּנ ָמ ִלים ַעם לֹא ָעז
ַו ָּי ִכינ ּו ַב ַּק ִיץ ַל ְח ָמם.
