Page 110 - VOL-2
P. 110
ספר חפץ חיים
הלכות איסורי לשון הרע
כלל ג -הלכה א
ועזרני ה' שמצאתי כן אח"כ בתשובת מהר"י ברונא
סי' ל"ח וז"ל נשאלתי אם אדם רשאי לומר על
חבירו דברים שהם אמת ,והשבתי שאינו רשאי,
אע"ג דבפ' כל כתבי א"ר יוסי תיתי לי מימי
לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי ופירש"י אם בא
ושאל אותי אם אמרתי דבר זה עליו לא הוצרכתי
לחזור מדברי לפי שאמרתי אמת ,וקסבר ר' יוסי
כל מילתא דמיתאמרא באפי מרה לית בה משום
לישנא בישא ,אלמא דאמת שפיר דמי.
נראה לי דצריך פירוש לפירושו דאם כן מאי רבותיה
דר' יוסי דלא אמר לשון הרע דאפילו לקבולי אסור
בפ' במה בהמה גבי קבל דוד לשון הרע כ"ש שלא
יאמר לשון הרע דעונשו קשה מאוד שנאמר מלשני
בסתר רעהו אותו אצמית וכו' ומיתתו באסכרה בפ'
במה מדליקין,
אלא ר' יוסי מיירי כגון דאמר פלניא גזלנא הוא
דאכיל לארעאי בגזלנותא ,ואע"ג דר' יוסי ידע
דפלוני אוכל קרקעותיו בגזילה ומצוה לשנאותו
ולפרסמו ,מכל מקום נזהר ר' יוסי מלאומרו והיה
punishment befalls one whose sins are comparably bad. The Gemara
Shabbat (33a) teaches there are four signs that are made known and
publicized to society demonstrating that this death in particular is a result
of the sin of speaking Lashon Hara. The Gemara in Shabbat asks why is it
that the death by ascara begins in the gut of a person and progresses and
ends in the person’s mouth. The answer was offered by Rebbe Yehudah
)the son of Rebbe Ela’ay; even though ideas originate in the gut (kidneys
and then develop in the heart and then are spoken by the tongue, they are
completed by the mouth. (Hence the death begins in the gut, progresses to
the heart and then to the tongue and then to the mouth).
100
volume 2
