Page 126 - VOL-2
P. 126
ספר חפץ חיים
הלכות איסורי לשון הרע
כלל ג -הלכה ו
ופירש בספרי שהיא פתחה בדבור תחילה ,והיא
היתה יודעת שפירש משה מן האשה כי שמעה
מצפורה כמו שפירש רש"י ,והועיל דיבורה בפני
אהרן עד שגם אהרן התחיל לדבר כמותה כמו
שכתוב בקרא ,לכן נענשה.
(ז) אם הוא משער .אף שמגמרא הנ"ל דמשני
הא דאהנו מעשיו והא דלא אהנו מעשיו אין ראיה
גמורה לזה* דאולי שם היה באפשר בעת הסיפור
שיועילו מעשיו אך לבסוף לא עלה הדבר כן,
אבל כן מוכח מהרמב"ם שזה לשונו בפרק ז' מהלכות
דיעות ,ויש עון גדול מזה עד מאוד והוא בכלל לאו
זה והוא המספר בגנות חבירו אף על פי שאומר
אמת .וגם הסמ"ג כתב כלשון הזה ולא הזכירו
שום רמז תנאי לזה ,מזה משמע דטעמם משום זה
גופא דהתורה אינה רוצה שישראל אחד יגנה את
חבירו .וכן מוכח משערי תשובה במאמר רט"ז וזה
לשונו והמספר לשון הרע שתים הנה קוראותיו
הנזק והבשת אשר יגרום לחבירו ,ובחירתו לחייב
ולהרשיע את חבירו ושמחתו לאידם,
ובענינינו דאיירינן על-כל-פנים ענין רע א'
מהנ"ל נמצא בו .וזה לשון רבינו יונה בשערי
תשובה במאמר רי"ז ואמר שלמה ע"ה (במשלי
י"ד) אוילים יליץ חובה ,כי יחפש מומי בני אדם
ואשמתם ויתן בהם דופי ולא ידבר לעולם בשבח
ודבר טוב הנמצא בם וכו' ואמרו רבותינו כל הפסול
פוסל ואינו מדבר בשבחו של עולם ודרכו לפסול
116
volume 2
