Page 128 - VOL-2

‫‪VOL-2‬‬ ‫ספר חפץ חיים‬
‫הלכות איסורי לשון הרע‬

‫כלל ג ‪ -‬הלכה ו‬

‫בני אדם במומו‪ ,‬ובין ישרים רצון‪ ,‬כי דרך הישרים‬
‫לכסות על כל פשעים ולשבח האדם כי נמצא בו‬

‫דבר טוב וכו'‬
‫מכל זה נלמוד שסיפור דבר גנות על חבירו אף אם‬
‫לא יזיקו כלל בזה‪ ,‬מכלל עון לא נפקא‪ .‬ומה שכתב‬
‫הרמב"ם שם בהלכה ה' והמספר דברים שגורמים‬
‫אם נשמעו וכו' היינו אפילו אם לא יספר בגנותו‬
‫כלל‪ ,‬רק שעל ידי דבריו נסבב לזה‪ ,‬וכמו שכתב‬
‫הכסף משנה ראיה לדין זה דהרמב"ם ממעשה דר'‬
‫יהודא בן גרים ושם לא נתכוין לגנותו בזה לר'‬
‫שמעון בר יוחאי כי סיפר רק בביתו וכמו שפירש‬

‫רש"י שם‪.‬‬

‫הגה"ה‪:‬‬
‫* אמנם באמת אין זו דחיה כלל דהלא לענין שאר איסורים‬

‫שבין אדם לחבירו כמו גזל ועושק וכיוצא בזה‪ ,‬אם ירצה‬
‫לגזול ולעשוק את חבירו ולא יעלה בידו‪ ,‬בודאי אין בידו‬
‫עון גזל ועושק‪ ,‬מה שאין כן בזה אף אם לא אהנו מעשיו‬
‫אינו יוצא מכלל עון לשון הרע וכמו שכתבנו מהגמרא דעל ‪4‬‬
‫זה היה בא המעיל לכפר‪ ,‬ועל כרחך משום דעצמיות הדבור‬
‫של גנות על חבירו הוא עון בפני עצמו‪ ,‬לבד מה שלפעמים‬
‫מסובב על ידי זה היזק לחבירו‪ ,‬וזהו לדעתי מקור לדברי‬

‫הרמב"ם שכתבנו אחר כך‪.‬‬

‫‪118‬‬
‫‪volume 2‬‬