Page 134 - VOL-2
P. 134
ספר חפץ חיים
הלכות איסורי לשון הרע
כלל ג -הלכה ז
ואין לומר דבאמת הקללה היא שלא מן הדין אם כן
לא היה ליה לרבינא לחוש לזה כלל דקללת חנם לא
תבא ,ועוד אטו ברשיעי עסקינן .אבל לפי דברינו
הנ"ל ניחא דמצד הדין היכא דכף חוב מכריע יותר
אין חיוב לדונו לכף זכות,
ובזמנם לא היה הדבר מצוי כלל שאחד ילוה לחבירו
שלא בעדים כדמשמע ביומא (ט' ):דר' אלעזר לא
הוי משתעי ריש לקיש בהדיה דמאן דמישתעי ריש
לקיש בהדיה בשוק יהבין ליה עיסקא בלא סהדי
ואמרינן בבבא מציעא שלשה צועקין ואינם נענין
ואחד מהם המלוה לחבירו שלא בעדים ,ואם כן אם
בא אחד ותובע לחבירו שהלוהו מעות בלא סהדי
והוא משיבו לא היו דברים מעולם הדעת נוטה מאד
שהאמת והצדק הוא עם הנתבע וזה מוציא עליו לעז
בחנם ולכן הכל מקללין אותו*.
הגה"ה:
* עוד יש לומר דהטעם משום דצריך להעמידו להנתבע
בחזקת כשרותו וממילא הוא שמוציא לעז עליו ונכון יותר
כתירוץ הראשון עד כאן.
124
volume 2
