Page 94 - VOL-2
P. 94
ספר חפץ חיים
הלכות איסורי לשון הרע
כלל ג -הלכה א
וז"ל הרמב"ם בהלכות דיעות פ"ז בהלכה ה' אחד
המספר בלשון הרע בפני חבירו או שלא בפני
חבירו וידוע דהרמב"ם אפילו על אמת קאי כמו
שכתב בעצמו בתחלת הפרק הלכה ב' .ועיין בכסף
משנה שהקשה דלמה לא פסק כרבא דאית ליה כר'
יוסי דז"ל הגמרא שם בערכין אמר רבה כל מילתא
דמיתאמרא באפי מרה לית בה משום לישנא בישא
אמר ליה אביי כל שכן דאיכא חוצפא ולישנא בישא
אמר ליה אנא כר' יוסי סבירא לי דאמר מימי לא
אמרתי דבר וחזרתי לאחורי.
ונראה לבאר הדברים היטב בעזה"י דאין לפרש
המימרא דר' יוסי בדברים שבינו לבין עצמו היה
אסור לומר משום אונאת דברים כגון אם היה
בעל תשובה לזכור לו מעשיו הראשונים או באדם
בעלמא לזכור לו מעשה אבותיו וקרוביו או בשאר
דברים של דופי לגנותו דזה בודאי אסור לגנותו
בענין זה בפני חביריו ואין לזה שום מעלה במה
שהיה אומרם בפניו כמאמר הספרי שהבאנו לעיל
וזה לשונו ,זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים
וכו' שאין הנגעים באים אלא על לשון הרע והרי
דברים קל וחומר מה מרים שלא דברה אלא שלא
בפניו של משה כך וכו' ולענין זה אמרו בגמרא
כ"ש דאיכא חוצפא ולישנא בישא דאופן זה הוא
לשון הרע גמורה האמור בתורה בכל מקום לאיסור
כמו שכתוב בשערי תשובה במאמר רי"ד
84
volume 2
