Page 10 - 26316
P. 10
10יורם טהרלב בעקבות שלמה המלך|
ובמאות השנים שלאחר מכן עד זמננו ,כאשר העברית טרם הגיעה
לבשלותה המלאה .כאשר החלו בן יהודה וחבריו להחיות את העברית,
בחרו לעשות זאת עם לשון התנ"ך ,ושפע המילים שחידשו התבססו
על מקורות תנכיים ועכשיו — אחרי מאה ושלושים שנה — כאשר
העברית עולה ופורחת ,הגיע הזמן לחזור עם העברית שלנו אל התנ"ך
ולבחון לא רק מה תרם התנ"ך לעברית שלנו אלא מה יכולה העברית
שלנו לתרום להבנת התנ"ך...
הרמב"ם בפירושו לספר משלי מתעכב על הפסוקְ :ל ָה ִבין ָמׁ ָשל
ּו ְמ ִלי ָצה ִ ּד ְבֵרי ֲח ָכ ִמים ְו ִחי ֹד ָתם .המשל והמליצה ,אמר ,הם הדברים
הפשוטים ביותר להבנה על ידי העם .אך דברי חכמים וחידותם יכולים
להתפענח רק על ידי יודעי סוד .ואפילו שלמה עצמו לא השאיר לנו
כלים להתמודד עם החידתיות הזאת.
בספר הזה אני מנסה בכוחותיי הדלים לעסוק בחידותיהם ,ולגלות
מה ניתן למצוא בין השיטין על ידי קריאה מעט שונה של המילים
העבריות שבהן משתמש מחבר הספר ,שלמה המלך.
כדי להדגים זאת אקח את אחד הפסוקים המוכרים ביותר בספר
משלי :חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שיחרו מוסר.
הפירוש ההגיוני והמקובל אומר :מי שחוסך את המקל ולא מכה
את בנו כדי לחנך אותו סימן שהוא שונא את הבן .זו היתה כנראה
דרך החינוך המקובלת בימים שבהם נכתב הספר .ולפעמים גם בימינו.
ואנו רואים כי במקום לכתוב חוסך שבטו כתב חושך שבטו .וזה פותח
לפנינו אפשרות של קריאה שונה לחלוטין.
חושך־שבטו שונא בנו — בנו של השבט שונא את שבטו החשוך.
אולי מאס במנהגיו האפלים .ואוהבו שיחרו מוסר :אם הוא בכל זאת
אוהב את השבט הוא מנסה לשנות אותו ומשחיר את פניו בהטפת
מוסר.
ואת הלגיטימציה לעשות ניסוי זה לקחתי מאחד מגדולי הפרשנים
במאה התשע־עשרה ,המלבי"ם ,שבפירושו לספר משלי ובכלל
בפירושיו למקרא מציע פירושים מילוליים מהפכניים שלא היו
מקובלים על פרשנים קודמים .המלבי"ם מסביר בפירושיו שהספקנים
