Page 292 - 26316
P. 292

‫‪ 292‬יורם טהרלב בעקבות שלמה המלך|‬

                      ‫ְו ַל ּמ ֹו ִכי ִחים ִי ְנ ָעם ַו ֲע ֵלי ֶהם ָּתב ֹוא ִבְר ַּכת ט ֹוב‬

‫שלמה אומר על עצמו‪ ,‬כדי לרכך את הרושם שמותירה ביקורתו‬
‫הקשה על דרכו של שאול‪ ,‬שהיה המלך שקדם למלכות בית דוד‪ .‬גם‬
‫המוכיחים‪ ,‬המטיחים דברים קשים עליו‪ ,‬יאמרו זאת בצדק‪ .‬שלמה‬
‫מצדיק את ביקורתו של נתן הנביא‪ ,‬שבמשל כבשת הרש הוכיח בלי‬

                                                      ‫מורא את אביו‪.‬‬

                             ‫ְ ׂש ָפ ַת ִים ִיׁ ָּשק ֵמׁ ִשיב ְ ּד ָבִרים ְנ ֹכ ִחים‬

‫שוב מצדיק שלמה את שמואל הנביא ואת נתן הנביא‪ ,‬שלא חששו‬
‫לנזוף במלך על מעשיו‪ .‬עלינו לשבח את מי שאומר דברי טעם‪ ,‬גם אם‬

                                         ‫הוא בא להוכיחנו על פנינו‪.‬‬

           ‫ָה ֵכן ַּבח ּוץ ְמ ַלא ְכ ֶּת ָך ְו ַע ְּת ָד ּה ַּב ָּ ׂש ֶדה ָל ְך ַא ַחר ּו ָב ִני ָת ֵבי ֶת ָך‬

‫שלמה חוזר אל ימי השעבוד שלפני שאול‪ ,‬המתוארים בספר שמואל‬
‫א׳‪ ,‬כאשר לא היה לעם נשק להגן על עצמו‪ְ :‬ו ָחָרׁש ֹלא ִי ָּמ ֵצא ְּבכֹל‬
‫ֶאֶרץ ִי ְ ׂשָר ֵאל ִּכי ָא ְמר ּו ְפ ִלׁ ְש ִּתים ֶּפן ַי ֲע ׂש ּו ָה ִע ְבִרים ֶחֶרב א ֹו ֲח ִנית‪ַ .‬ו ֵּיְרד ּו‬
‫ָכל ִי ְ ׂשָר ֵאל ַה ְּפ ִלׁ ְש ִּתים ִל ְלט ֹוׁש ִאיׁש ֶאת ַמ ֲחַרׁ ְש ּת ֹו‪ .‬ולכן הוא אומר‪:‬‬
‫הכן בחוץ מלאכתך — שצריך היה האיכר העברי ללכת החוצה‪ ,‬אל‬

                      ‫הפלשתים‪ ,‬כדי לדאוג לעתיד מחרשתו ושדהו‪.‬‬
‫אחר ובנית ביתך — רק אחרי שתתרפס בפני השליטים הפלשתים‬
‫ותשחיז את המחרשה‪ ,‬תוכל לחשוב על הקמת בית משלך‪ .‬הנמשל‬
‫החתרני‪ :‬הכן בחוץ מלאכתך — קודם הכה באויבים שמבחוץ‪ ,‬ורק אחר‬
‫כך דאג לביתך הפרטי‪ .‬ואכן‪ ,‬זה מה ששאול עשה‪ְ :‬וׁ ָשא ּול ָל ַכד ַה ְּמל ּו ָכה‬
‫ַעל ִי ְ ׂשָר ֵאל ַו ִּי ָּל ֶחם ָס ִביב ְּב ָכל ֹא ְי ָביו ְּבמ ֹו ָאב ּו ִב ְב ֵני ַע ּמ ֹון ּו ֶב ֱאד ֹום ּו ְב ַמ ְל ֵכי‬
‫צ ֹו ָבה ּו ַב ְּפ ִלׁ ְש ִּתים‪ַ ...‬ו ַּי ְך ֶאת ֲע ָמ ֵלק ַו ַּי ֵּצל ֶאת ִי ְ ׂשָר ֵאל ִמ ַּיד ׁ ֹש ֵסה ּו‪ .‬ומיד‬
‫בהמשך הפסוק מתגשם הנאמר‪" :‬אחר ובנית ביתך" — ַו ִּי ְהי ּו ְּב ֵני ׁ ָשא ּול‬
‫י ֹו ָנ ָתן ְו ִיׁ ְשִוי ּו ַמ ְל ִּכי ׁש ּו ַע ְוׁ ֵשם ׁ ְש ֵּתי ְב ֹנ ָתיו ׁ ֵשם ַה ְּב ִכיָרה ֵמַרב ְוׁ ֵשם ַה ְּק ַט ָּנה‬
‫ִמי ַכל‪ְ .‬וׁ ֵשם ֵאׁ ֶשת ׁ ָשא ּול ֲא ִחי ֹנ ַעם‪ .‬קודם דאג להציל את עמו‪ ,‬ורק אחר‬
‫כך עשה לביתו‪ .‬הפשט הוא עצה חשובה לחיים‪ :‬הכן בחוץ מלאכתך‬
‫— תחילה עליך ללמוד מלאכה מחוץ לביתך‪ ,‬כי (בבלי‪ ,‬ברכות)‬
   287   288   289   290   291   292   293   294   295   296   297