Page 100 - 27122
P. 100
100הולי ג׳קסון|
"מתי הבנים מגיעים?" שאלה לורן.
"הם סימסו שהם יוצאים לפני שתי דקות .ולא ",אמרה קארה
ברוגז" ,אנחנו לא מחכות להם שיקימו את זה בשבילנו ,לורן".
"לא התכוונתי להציע את זה".
קארה פוקקה את מפרקי האצבעות" .כולנו פמיניסטיות ,אוהל
אחרי אוהל".
"צלון ",תיקנה אותה פיפ.
"את רוצה שאני אכאיב לך?"
"לא".
כעבור עשר דקות צלון לבן בגודל שלושה על שישה מטרים ניצב
בלב היער ,נראה לגמרי לא שייך .זה היה קל מרגע שהבינו שהמסגרת
נפתחת מעצמה .פיפ הציצה בטלפון שלה .השעה כבר היתה שבע
וחצי ,ולפי אפליקציית מזג האוויר שלה השקיעה צפויה עוד רבע
שעה ,אם כי יהיו להם עוד כשעתיים של אור דמדומים עד החשכה.
"זה הולך להיות כל כך כיף ".קארה נעמדה להתפעל ממעשה
ידיהן" .אני מתה על קמפינג .אני הולכת לשתות ג'ין־תות עם סוכריות
גומי עד שאקיא .אני לא רוצה לזכור שום דבר מחר".
"מטרות מעוררות התפעלות ",אמרה פיפ" .רוצות ללכת להביא
את שאר האוכל מהמכונית? אני אפרוש את שקי השינה שלנו ואקים
את הצדדים".
המכונית של קארה חנתה במגרש הבטון הזעיר ,כמאתיים מטר
מהמקום שבחרו .לורן וקארה יצאו בכיוונה בין העצים .היער הואר
בזוהר הכתום העז שלקראת רדת החשכה.
"אל תשכחו את הפנסים ",היא קראה בדיוק כשנעלמו מעיניה.
פיפ חיברה את דופנות הקנבס הגדולות לצלון ,מקללת כשהוולקרו
בגד בה והיא נאלצה להתחיל צד אחד מהתחלה .היא נאבקה ביריעת
הקרקע ושמחה לשמוע את פצפוץ הזרדים תחת רגליהן של קארה
ולורן .אבל כשיצאה לקראתן לא היה שם איש .זה היה עקעק שלעג
לה מראש העצים המחשיכים בקולו השרוט ,הצרוד .היא הצדיעה לו
