Page 105 - 27122
P. 105
11
"איפה?" ביטא קונור בשפתיו בלי קול ועיניו הוצרו ,נעוצות בפיפ.
"שעה עשר שלי ",היא לחשה .פחד צורב כמו כפור זלג לבטנה.
עיניים פעורות התפשטו כמו מחלה מידבקת סביב המעגל.
ואז ,בפרץ קול ,קונור חטף פנס וזינק על רגליו.
"הי ,חתיכת סוטה ",הוא צעק באומץ לא צפוי .הוא מיהר מהצלון
אל החשכה ,קרן האור מיטלטלת בפראות בידו בעודו רץ.
"קונור!" קראה פיפ אחריו ונחלצה משק השינה שלה .היא חטפה
פנס מידיו של אנט ההמום ורצה בעקבות ידיד ּה אל בין העצים.
"קונור ,חכה!"
פיפ הוקפה מכל עבר בצללים עכבישיים שחורים .הבזקי עצים
מוארים זינקו עליה כשהפנס שלה היטלטל בידה ,ורגליה הלמו על
הקרקע הבוצית .טיפות גשם כמו נתלו באור הפנס.
"קונור ",היא צעקה שוב והמשיכה לרדוף אחרי הסימן היחיד
ממנו ,עורק של אור פנס מבעד לחשכה החונקת.
מאחוריה שמעה רגליים נוספות ממהרות לפלס דרך ביער ,ומישהו
צועק בשמה .אחת הבנות צרחה.
צד הגוף שלה כבר התחיל לכאוב בעודה רצה הלאה ,האדרנלין
בולע כל זכר לבירה שהיה עשוי לטשטש אותה .היא היתה ערנית,
דרוכה.
"פיפ ",צעק מישהו באוזנה.
אנט הדביק אותה .הפנס בטלפון שלו הדריך את צעדיו בין העצים.
"איפה קון?" הוא התנשף.
105
