Page 109 - 27122
P. 109

‫המדריך לרצח לילדות טובות ‪|109‬‬

‫"אז כל הקטע של האיש הזר ביער היה חלק מהמתיחה? מהבדיחה‬
                              ‫שלכם? מי זה היה‪ ,‬החבר שלך ג'ורג?"‬

‫"לא‪ ,‬פיפ‪ ",‬אמר אנט ולטש בה מבט‪" .‬באמת שאין לי מושג על מה‬
                                      ‫את מדברת‪ .‬מה כתוב בפתק?"‬

‫"תפסיק להעמיד פנים‪ ",‬אמרה פיפ‪" .‬קונור‪ ,‬יש לך משהו‬
                                                           ‫להוסיף?"‬

‫"פיפ‪ ,‬את חושבת שהייתי רודף ככה אחרי הסוטה ההוא‬
‫אם זאת היתה סתם מתיחה מחורבנת? אנחנו לא תיכננו שום דבר‪,‬‬

                                                         ‫נשבע לך‪".‬‬
    ‫"אתם אומרים שאף אחד מכם לא השאיר לי את הפתק הזה?"‬

                                                  ‫שניהם הינהנו‪.‬‬
‫"אתם כאלה דפוקים‪ ",‬היא אמרה וחזרה לצד הבנות מתחת‬

                                                              ‫לצלון‪.‬‬
                         ‫"באמת‪ ,‬פיפ‪ ,‬זה לא אנחנו‪ ",‬אמר קונור‪.‬‬
‫פיפ התעלמה ממנו‪ .‬היא נכנסה לשק השינה שלה והשמיעה רעש‬

                                                      ‫יותר מהדרוש‪.‬‬
‫היא נשכבה‪ ,‬הסוודר המעוך שלה משמש כרית‪ ,‬והפתק פתוח‬
‫לצדה על היריעה‪ .‬היא הסתובבה להסתכל עליו‪ ,‬מתעלמת מעוד ארבע‬

                                  ‫לחישות "פיפ" מכיוון אנט וקונור‪.‬‬

‫פיפ היתה האחרונה להירדם‪ .‬היא ידעה את זה לפי הנשימות של‬
                                          ‫כולם‪ .‬רק היא נותרה ערה‪.‬‬

‫מתוך ה ֵאפר של מדורת הכעס שלה נולד יצור חדש‪ ,‬בונה עצמו‬
         ‫מגחלים ואבק‪ .‬תחושה שבין ֵאימה לספק‪ ,‬בין כאוס להיגיון‪.‬‬

‫היא אמרה את המילים בלב פעמים רבות כל כך‪ ,‬עד שהן נעשו‬
                                                     ‫אלסטיות‪ ,‬זרות‪.‬‬

                             ‫תפסיקי לחפור‪ ,‬פיפה‪.‬‬

          ‫לא יכול להיות‪ .‬זאת סתם בדיחה אכזרית‪ .‬סתם בדיחה‪.‬‬
‫היא לא היתה מסוגלת להסיט את המבט מהפתק‪ .‬עיניה המנ ּוע ֹות‬

  ‫משינה נדדו הלוך ושוב על פיתולי האותיות השחורות המודפסות‪.‬‬
   104   105   106   107   108   109   110   111   112   113   114