Page 108 - 27122
P. 108

‫‪ 108‬הולי ג׳קסון|‬

                     ‫"אז סיאנס לא בא בחשבון‪ ,‬מה?" אמר אנט‪.‬‬
         ‫"אני חושבת שהספיק לנו התקף פחד אחד‪ ",‬אמרה פיפ‪.‬‬
‫היא ישבה זמן מה ליד קארה והכריחה אותה לשתות מים‪ ,‬בעודה‬
‫מסיחה את דעתה בהרצאה משעממת על נפילת רומא‪ .‬לורן כבר‬

                          ‫נרדמה‪ ,‬וכך גם זאק בצד האחר של הצלון‪.‬‬
‫כשהעפעפיים של קארה התחילו לנבול עם כל מצמוץ‪ ,‬פיפ‬
‫התגנבה בחזרה אל שק השינה שלה‪ .‬היא ראתה שאנט וקונור עדיין‬
‫ערים ומתלחשים‪ ,‬אבל היתה מוכנה לשינה‪ ,‬או לפחות לשכב ולקוות‬
‫לשינה‪ .‬בעודה מחליקה את רגליה פנימה‪ ,‬משהו רישרש כנגד כף רגלה‬
‫הימנית‪ .‬היא משכה את הברכיים לחזה וגיששה ִּבפנים‪ ,‬אצבעותיה‬

                                               ‫סוגרות על פיסת נייר‪.‬‬
‫בטח איזה חטיף שנפל פנימה‪ .‬היא שלפה אותו‪ .‬זה ממש לא היה‬

                         ‫חטיף‪ .‬אלא דף מדפסת לבן מקופל לשניים‪.‬‬
                         ‫פיפ פתחה את הדף‪ ,‬ועיניה מיהרו עליו‪.‬‬

‫על הנייר הודפס באותיות רשמיות גדולות‪ :‬תפסיקי לחפור‪,‬‬
                                                ‫פיפה‪.‬‬

‫היא שמטה את הדף‪ ,‬ועיניה עקבו אחר צניחתו‪ .‬נשימתה חזרה‬
‫ַּבזמן אל הריצה בחשכה והבזקי העצים לאור הפנס‪ .‬הפקפוק החמיץ‬
‫לכדי פחד‪ .‬לאחר חמש שניות התחושה התחילה להשחיר בקצותיה‪,‬‬

                                                       ‫בוערת לכעס‪.‬‬
‫"מה הקטע?" היא אמרה‪ .‬היא הרימה את הפתק וצעדה בכעס‬

                                                        ‫לעבר הבנים‪.‬‬
                       ‫"ששש‪ ",‬אמר אחד מהם‪" ,‬הבנות נרדמו‪".‬‬
‫"אתם חושבים שזה מצחיק?" אמרה פיפ והסתכלה עליהם מלמעלה‬
                        ‫בעודה מנופפת בפתק המקופל‪" .‬לא ייאמן‪".‬‬
    ‫"על מה את מדברת?" אנט הסתכל עליה בעיניים מצומצמות‪.‬‬

                                     ‫"הפתק הזה שהשארתם לי‪".‬‬
‫"אני לא השארתי לך שום פתק‪ ",‬הוא אמר והושיט יד לקחת‬

                                                               ‫אותו‪.‬‬
‫פיפ משכה את ידה לאחור‪" .‬אתה מצפה שאני אאמין לך?" אמרה‪.‬‬
   103   104   105   106   107   108   109   110   111   112   113