Page 107 - 27122
P. 107
המדריך לרצח לילדות טובות |107
האצבעות המבעיתות שלהם מנסות לתפוס בשערה .הכאב בצד הלך
והתעצם עם כל צעד.
כעבור חצי דקה הם מצאו את זאק מאיר בטלפון שלו על שתי
הבנות שעמדו יחד ,שלובות זרוע ,לורן עם דמעות בעיניים.
"מה קרה?" שאלה פיפ וחיבקה אותן .שלושתן רעדו למרות הלילה
החמים" .למה צרחתן?"
"כי הלכנו לאיבוד והפנס נשבר ואנחנו שיכורות ",אמרה קארה.
"למה לא נשארתן מתחת לצלון?" שאל קונור.
"כי כולכם נטשתם אותנו ",בכתה לורן.
"בסדר ,בסדר ",אמרה פיפ" .כולנו הגזמנו קצת .הכול בסדר;
אנחנו רק צריכים לחזור לצלון .מי שזה לא היה הוא ברח ,ואנחנו
שישה ,בסדר? כולנו בסדר ".היא ניגבה את הדמעות מסנטרה של
לורן.
נדרשה להם כמעט רבע שעה ,למרות הפנסים ,למצוא את דרכם בחזרה
אל הצלון; היער היה פלנטה שונה בלילה .הם אפילו נאלצו להשתמש
באפליקציית המפות בטלפון של זאק כדי לבדוק מה המרחק שלהם
מהכביש .כשהבחינו במרחק בהבזקים חטופים של קנבס לבן בין גזעי
העצים ,ובבוהק הצהוב הרך של המנורות על סוללות ,הם האיצו את
צעדיהם.
בלי לדבר הרבה הם אספו בחיפזון לשקית אשפה את פחיות
המשקה הריקות ושקיות הצ'יפס כדי ל ַפנות מקום לשקי השינה
שלהם .הם סגרו את כל הדפנות ,מוגנים בין ארבעת קירות הקנבס
הלבנים .הנוף היחיד של העצים נראה מעוות מבעד לחלונות
הפלסטיק השקוף.
הבנים כבר התחילו להתבדח על ריצת החצות שלהם דרך העצים.
לורן עדיין לא היתה מוכנה לבדיחות.
פיפ העבירה את שק השינה של לורן בינה לבין קארה ועזרה לה
להיכנס אליו ,כשלא יכלה לעמוד עוד באופן המגושם שבו נאבקה
ברוכסן ,שיכורה למדי.
