Page 55 - Step and repeat document 1
P. 55
פרצוף של צועני
בן־גוריון השואג ,במדים ,ואחר כך בלי ,עולה בדמיונו
כשהוא כותב את המונולוג של ראש הממשלה ,זום:
"קהל נכבד ...אני מאוד ...איך לומר,
נבוך ...כשצריך לנהל את ענייני המדינה
ב — תחתונים ...זה מגוחך ,אני יודע...
מי מכם ,קהל נכבד ,אינו יודע למה
בכלל מסוגל פוליטיקאי ,ובמיוחד ראש
ממשלה!"
ברשימה שלו על פריז ב"דבר השבוע" כותב אלוני למה
הוא הכי יתגעגע בעיר:
"בפריז יש תופעה לא כל כך רגילה —
ש מ ח ה לא כל כך רגילה — שכן ,בפריז
מייצרים שמחה בלהיטות! כל מודעות
הקברטים מבטיחות למבקריהם שמחה
שלא ידעו מימיהם ...פיגאל יוצאת
מדעתה לעשות שמח .פריז אינה מרשה
לעצמה להתעצב אל לבה".
כמה קשה היה לאלוני לחזור מהעיר העליזה והקרירה
לארץ החמסין נטולת הצל ,הרצינית ,העטופה בחרדות
55
