Page 11 - 336
P. 11
דרכון איטלקי כדי לרכוש את הקרקעות (כביכול נוספים – נחשבה לציון דרך חלוצי וראשון מסוגו.
בשביל כנסייה שרצתה להקים מנזר במקום) תכנון העלייה לקרקע נעשה בקפידה ובמחשבה
ולרשום אותן על שם קק"ל .על קרקעות אלו הוקמו על הסיכונים הרבים שצפויים בדרך .כך ,למשל,
הוחלט לדחות את הקמת חניתה בנקודה הייעודית,
חניתה ובהמשך יישובים נוספים. שנמצאה גבוה על הרכס ,ולהקים קודם כול אחיזה
בנקודה סמוכה יותר לכביש היחיד שהיה באזור
משימת קניית האדמות בגליל באותה תקופה ,כביש הצפון .חניתה תחתית הוקמה
הצפוני הוטלה על אליעזר וינשל ממש כאן ,באזור החניון שבו אנחנו עומדים ,ורק
ועל יוסף סיניגליה .יוסף ,עובד כשבשלו התנאים ,הועתק הקיבוץ לנקודה שבה הוא
קק"ל שעלה לארץ מאיטליה ,ניצל
את חזותו האיטלקית ואת העובדה ממוקם היום ,במרחק ארבעה ק"מ מכביש הצפון.
שהחזיק ברשותו דרכון איטלקי
כדי לרכוש את הקרקעות (כביכול שחזור חומה ומגדל ,צילום :ד"ר אבישי טייכר,
בשביל כנסייה שרצתה להקים מתוך :אתר פיקיויקי
מנזר במקום) ולרשום אותן על
שם קק"ל .על קרקעות אלו הוקמו
חניתה ובהמשך יישובים נוספים
מהאנדרטה נרד בשביל המסומן בצבע ירוק מערבה בחניון נוכל להתרשם מדגם עץ של חומה ומגדל.
במדרון המתון .נעבור כמאה מ' ונגיע לשני ברושים בשנות השלושים ,נהגתה תוכנית חדשה להתיישבות
שניטעו להנצחת שני הלוחמים היהודים הראשונים יהודית בהקמה מהירה של יישובים המוגנים בחומה
שנהרגו בהתקפה הראשונה על חניתה .נמשיך שבה אשנבי ירי ושבמרכזם מגדל שמירה ובראשו
בעקבות הסימון צפונה כשבדרך נעבור לצד חניון זרקור .גם חניתה הייתה אחד היישובים הללו .וכך,
פיקניק ,ונחצה דרך סלולה עד שנגיע למעבר בקר. בוקר אחד במרס ,1938הגיעו משאיות עמוסות ציוד
משם נצעד בירידה ביער המורכב מעצי אורן וחורש ו 400-איש להקים כאן יישוב נוסח חומה ומגדל .עם
טבעי כמו אלון ואלה .כפי שהזכרנו בהתחלה ,אחד רדת החשכה ,עזבו רוב המקימים את המקום ,אך
האתגרים בהקמת חניתה היה האדמה הטרשית הוחלט להשאיר בו פלוגה של ההגנה שמנתה מאה
שהקשתה את עיבוד האדמה ואת קיום החקלאות. אנשים מחשש למתקפה ערבית על היישוב החדש.
בשנות הארבעים ,החלו אנשי הקיבוץ לנטוע את יער המתקפה אכן התרחשה עוד באותו לילה ,ובקרבות
חניתה .בעשורים הבאים ,המשיכה קק"ל במלאכה. נהרגו עשרה לוחמים .שמותיהם מונצחים על סלע
נטיעת היער הקנתה למרחב את הנוף המוריק.
מטרת הייעור באותה תקופה לא הייתה רק רצון גדול למרגלות המגדל.
לספק צל ונוף ירוק ,אלא גם לקבוע עובדות בשטח
נתקדם מעט מערבה לסלע ההנצחה ונגיע למצבה
ולפתח את הקרקעות היהודיות שנרכשו. קטנה לזכרו של איש הקרן הקיימת לישראל יוסף
סיניגליה .המצבה מספרת עוד פרק בסיפור ההקמה
נמשיך לצעוד בין עצי היער עד לעיקול היורד לערוץ של הקיבוץ .באמצע שנות השלושים ,בעקבות
נחל שזכה לכינוי "נחל הבאר" .כשנגיע לעיקול נביט המרד הערבי ,אסרו שלטונות המנדט הבריטי על
שמאלה ונראה מבנה בטון ישן ולידו בריכה ריקה. יהודים לרכוש קרקעות באזורים שונים .במקביל,
אחד הקשיים בהתיישבות כאן היה המחסור במים, בעקבות עליית רעיון חלוקת הארץ למדינה יהודית
והינה לפנינו בית הבאר שנקדחה לאחר העלייה וערבית ,התגבשה בקרב ההנהגה הציונית דחיפות
לקרקע – והכזיבה .די מהר התברר שאין כאן כמות להקמת אחיזות יהודיות באזור הגליל המערבי –
מספקת של מים .הבאר ננטשה ,אך המבנה המבוצר שפרט לנהריה היה כמעט ריק מיישובים יהודיים
באותה תקופה .משימת קניית האדמות בגליל
והבריכה נשארו למזכרת. הצפוני הוטלה על אליעזר וינשל ועל יוסף סיניגליה.
יוסף ,עובד קק"ל שעלה לארץ מאיטליה ,ניצל את
השביל יורד מהבאר לערוץ נחל קטן .נרד בו עד חזותו האיטלקית ואת העובדה שהחזיק ברשותו
לשביל המסומן באדום .מכאן ניתן להמשיך לפי
7