Page 70 - 28322
P. 70
| 70חיים שפירא
האחות האוסטרלית מספרת שכאשר אנשים רואים שחייהם
כמעט ובאו אל קצם והם מסתכלים עליהם במבט נוקב ,הם
מבינים שרוב החלומות שהיו להם לא התגשמו .ואם לא די בכך,
הם הולכים למות עם הידיעה שמצב זה נובע מהבחירות שהם
עשו או לא עשו בחייהם .ורבותינו אמרוֵ :אין ָא ָדם י ֹו ֵצא ִמן
ָהע ֹו ָלם ַו ֲח ִצי ַּת ֲאָות ֹו ְּב ָיד ֹו (קהלת רבה ,פרשה א ,סימן יג).
ההבחנה בעניין הקשר בין בריאות לחופש בחירה מדויקת
להפליא ,אך בקשר לחלומות אבודים יש לי השגות ,השגות
מנחמות ומרגיעות — לפחות לדעתי.
אני חושב שיש כאן אשליית "אילו רק" .לא מן החוכמה
יהיה לומר ,או לחשוב ,אילו רק השקעתי יותר בלימודים הייתי
זוכה בפרס נובל לפיזיקה או במדליית פילדס במתמטיקה; אילו
היה לי יותר אומץ הייתי טייס ניסוי ואלוף אווירובטיקה; אילו
רק הייתי ניגש לנערה היפה ביותר בתיכון הייתי נשוי לה ...אני
בכוונה מגזים .בעיני אלה סיפורי סבתא .הפנטזיה שלנו ,שהיינו
יכולים להיות מישהו אחר לגמרי — ברוב המקרים — שגויה
ומיותרת.
ככל שאני צובר עוד ועוד ימים כך גדלה אמונתי שהחופש
שלנו מוגבל בצורה מעוררת רחמים .כאשר הייתי צעיר
האמנתי שאני אדם חופשי ושבחירותי הן אכן בחירות שלי
בלבד ,וכי יש לי היכולת לנווט את חיי כמעט לכל נתיב
שאבחר ולהגשים כמעט כל חלום אם רק אשתדל דיי .היום
אני מבין עד כמה טעיתי .יצורים מורכבים אנחנו וברור לגמרי
שממש לא הכול "כחפץ אדם ורצונו" .אמנם אני מסכים עם
דוסטויבסקי שאמר כי אנשים אינם סתם קלידים בפסנתר מכני
