Page 65 - 28322
P. 65

‫רשימות על אמנות החיים | ‪65‬‬

‫מבין ההוגים הקלאסיים שעסקו בענייני חברות הבולטים הם‪:‬‬
                            ‫אפלטון‪ ,‬אריסטו ומישל דה מונטן‪.‬‬

‫אריסטו‪ ,‬האחראי להגדרת חברות אמת כ"נפש אחת‬
‫השוכנת בשני גופים"‪ ,‬מחלק את החברויות לשלושה סוגים‪:‬‬
‫הנאה‪ ,‬תועלת וחבר אמת‪ .‬אחד הקריטריונים לחבר אמת‬
‫הוא המבחן של עת צרה‪ .‬לפי אריסטו‪ ,‬חבר אמת הוא‬
‫מישהו שבא אליך בעת שכולם זונחים אותך‪ .‬מבלי לזלזל‬
‫ביכולת להיות חבר בעת צרה‪ ,‬הייתי מוסיף את היכולת‬
‫המופלאה לא פחות לשמוח בשמחת חברך‪ .‬פרידריך‬
‫ניטשה חשב שהיכולת לחלוק שמחות נעלה יותר מהיכולת‬
‫להיות לעזר בעת צרה‪ ,‬ואני מצרף את דעתי לדעתו (אם כי‬

                                                 ‫בהיסוס־מה)‪.‬‬
‫הסופר האמריקאי גור וידאל (‪ )Gore Vidal‬אף הוא סבר‬
‫שהיכולת לחלוק שמחות אינה מובנת מאליה‪ ,‬והגה משפט‬
‫מטריד ומצחיק‪ :‬כל פעם כשחבר שלי מצליח‪ ,‬משהו קטן‬

                                                  ‫בתוכי מת‪.‬‬
‫נחזור לאריסטו‪ .‬היווני הגדול השקיע מחשבה רבה בכל‬
‫הקשור לחברים‪ .‬בחרתי בזוג תובנות מתוך אתיקה ניקומאכית‬

            ‫(גם לאביו וגם לבנו של אריסטו קראו ניקומאכוס)‪:‬‬
‫ללא ידידים החיים היו בגדר טעות אפילו לדידו של אדם‬

                                 ‫שזכה בכל הברכות האחרות‪.‬‬
‫החבר הטוב הוא זה שמאחל לי את הטוב למעני ולא למען‬

                                                       ‫עצמו‪.‬‬

‫הסרט סיפורו של ויל האנטינג — בן אפלק ומאט דיימון‬
‫שמככבים בסרט גם כתבו את התסריט זוכה האוסקר — משמש‬

               ‫אילוסטרציה נאה לתובנתו השנייה של אריסטו‪.‬‬
   60   61   62   63   64   65   66   67   68   69   70