Page 62 - 28322
P. 62
| 62חיים שפירא
בואו נעבור על החרטות אחת לאחת .אני ארשום את ההערות
שלי ואתם תוסיפו — מותר בתוך הספר — את ההערות שלכם.
.5הלוואי שהייתי מרשה לעצמי לשמוח יותר.
ברוני ואר כותבת כי חרטה זו נפוצה באופן מפתיע .לדעתה,
אנשים רבים לא הבינו עד סוף חייהם ששמחה היא עניין של
בחירה.
איני בטוח שאני מסכים איתה .נראה לי שהיכולת לשמוח
נקבעת לא מעט על ידי הקלפים שחילקו לנו הגנים שלנו וכל מה
שאנו יכולים לעשות זה לשחק הכי טוב במסגרת היד שקיבלנו.
מרק מנסון מסביר בספרו בעל הכותרת הנפלאה The Subtle
,Art of Not Giving a F*ckשהרצון להיות כל הזמן שמח
ולהרגיש רגשות חיוביים עלול לגרום לחוויה שלילית מאוד.
לקום כל בוקר עם חיוך — לרבים זו משימה בלתי אפשרית וגם
מיותרת .אין אדם אשר ליבו אינו כבד עליו לפעמים .רגשות
הנקראים שלא בצדק שליליים ,כמו עצבות למשל ,מעשירים
מאוד את קשת הצבעים של נפש האדם.
ִא ָיה החמור ,הפילוסוף האמיתי של יער ת"ק הפרסאות ,לא
מתעורר עם חיוך ,לא קופץ באוויר מרוב שמחה וגם לא בטוח
כלל שמחר לא תהיה רעידת אדמה ...למרות זאת הוא חי חיים
טובים ומספקים בפינה העגמומית ביותר של היער ,שאותה,
אגב ,הוא אוהב עד מאוד.
אני כן מסכים עם ברוני שלהכניס לחיים מעט קלילות,
להפסיק לפחד משינויים ולהיתקע בנוחות של שגרת החיים
המוכרים — ובעיקר לא לפחד לעשות שטויות ,זה רעיון
מעולה .איך אמר פעם איש חכם? — לא לעשות שטויות בחיים
