Page 68 - 26422
P. 68
68׀ מיה שרידן
זה היה נחמד .תודה לך .אני מצטערת ,אני —״ היא הנידה בראשה
ומצמצה קלות.
״אין צורך.״
ליבי משכה ממני את ידה והתרחקה ,עיניה גדולות כשהתבוננה
בי .אלוהים ,היא הייתה יפיפייה .ברצינות .היא הייתה יפיפייה
ורכה והשדיים הגבוהים והעגולים שלה התרוממו וירדו עם כל
נשימה איטית שלה .״מי הם היו?״ היא שאלה לבסוף.
״טיפוסים נאלחים .אני לא מתכוון לחזור על מה שהם אמרו.״
קפצתי את שפתיי כשמבטי נע לכיוון שממנו באו.
היא פתחה את פיה כאילו ביקשה להתווכח ,ואז סגרה אותו.
כנראה שינתה את דעתה .טוב מאוד .לא היה טעם שתדע איך
חבורת החיות הזו אנסו נערה צעירה וחשבו שזה נורא מצחיק .לא
היה טעם שהיא תדע שהנערה האנונימית הזו התחננה לרחמים,
ושהם לא מצאו לנכון לשעות לתחנוניה .קיוויתי בכול ליבי שזו
הייתה סתם התרברבות ,לא מעבר לזה.
״בואי נלך,״ אמרתי בקול חותך מזעם .היא הביטה בי בהבעה
מבולבלת אבל לא התווכחה .היא פשוט פסעה בעקבותיי כשהתחלתי
ללכת.
הקפדתי ללכת בקצב סביר — קצב סביר לאזרחית בכושר בינוני
עם שלפוחיות ברגליים — ועצרתי להפסקות מים לעיתים קרובות
יותר מאשר ביום הקודם.
העיירה לעברה הלכתי הופיעה באופק בסביבות חצות היום.
על פי המידע שהצלחתי לאסוף ,הכפר המסוים הזה נפגע ברעש
האדמה ,אבל היה לו מקור טוב למי שתייה ולא מעט חוות מקומיות
שאפשר למצוא בהן אוכל ומים.
גם כאשר הגענו לאזורים שבהם הכביש היה סלול ,היו בו
