Page 72 - 26422

‫‪ 72‬׀ מיה שרידן‬

‫ליבי צחקה שוב והרימה אליי את עיניה‪ .‬״עד עכשיו זה לא היה‬
‫נורא כל־כך‪.‬״‬

‫״טוב‪ ,‬אני אמסור לך את הפרטים שלי‪ ,‬במקרה שהמצב ישתנה‬
‫בעתיד‪.‬״ הוא קרץ אליה ושריריי נדרכו‪ ,‬אבל אילצתי את עצמי‬
‫להירגע וחייכתי אל ג׳וש בעצבנות‪ .‬ג׳וש התבונן בי לרגע ואז חייך‪.‬‬
‫״אז‪ ,‬אה‪ ,‬מאיפה אתם מכירים?״ ליבי שאלה ועיניה נעו בין‬

‫שנינו‪.‬‬
‫״היינו יחד ביחידה‪,‬״ עניתי‪.‬‬
‫ג׳וש החווה לעבר שולחן לצד אחד החלונות הגדולים הפתוחים‪,‬‬
‫ואנחנו הלכנו אחריו והתיישבנו‪ .‬״כן‪,‬״ הוא אמר והשליך את זרועו‬
‫על כיסאו ונשען לאחור‪ .‬״אילו סיפורים הייתי יכול לספר לך‪.‬‬
‫הבחור הזה הוא אגדה בקרב בני המחזור שלנו‪.‬״ הוא ירה לעברי‬
‫חיוך רחב וקרץ‪ .‬״ומאז המשכת להתפרסם ולחזק את המוניטין‬

‫שלך‪ .‬שמעתי את הסיפורים‪.‬״‬
‫״אל תאמין לכל מה שאתה שומע‪ .‬ברצינות‪ ,‬גבר‪ ,‬מה אתה‬

‫עושה כאן ומה הסיפור של העיירה הזו?״‬
‫ג׳וש נשף‪ ,‬רכן לפנים והבעתו הרצינה‪ .‬הוא התבונן במהירות‬
‫בליבי לפני שהתחיל לדבר‪ .‬הבנתי שהמידע שסיפק בזמן שהיא‬
‫הייתה בטווח שמיעה היה מוגבל‪ .‬״עבדתי בקולומביה על משימה‬
‫עם עוד בחור‪ .‬היינו כבר בדרך חזרה כשעצרה אותנו אישה‬
‫היסטרית‪ ,‬בוכה וצורחת ואומרת שבתה בת השלוש עשרה זקוקה‬
‫לעזרה רפואית‪ .‬המשימה שלנו הייתה ללכוד מישהו‪ ,‬אז השותף‬
‫שלי לקח את העציר שלנו ועזב ואני נשארתי כדי להעיף מבט‬

‫בבתה של האישה‪.‬״‬
‫התבוננתי בליבי‪ .‬״ג׳וש חובש‪.‬״ החזרתי את מבטי לג׳וש‪.‬‬

‫״באיזה מצב היא הייתה?״‬