Page 122 - YOS
P. 122
וישלח · דרש יוסף
הפשוט טורח ומתייגע לרוחניות בנו ,לא פחות ממה שדואג
על צרכיו הגשמיים ,על אחת כמה וכמה אבותינו הקדושים,
ברור שזה היה כל דאגתם ומעיינם לראות שזרעם יהיו עובדי
ה' וממשיכים את אמונת ה' לדורות הבאים אחריהם.
ועיקר עבודת ה' היא האמונה ,לפי שהכל תלוי באמונה,
כשהאמונה יציבה אפשר להגיע לכל המצוות ,שנאמר:
''כל מצוותיך אמונה'' ,והניסיונות הינם בעיקרם על האמונה
לטשטשה ולערערה ולהיות מסופק בדברים האמיתיים.
ועיקר שלימות האמונה תלויה ב''תמימות'' ,רבים מהאנשים
עושים מצוות כפי יכולתם ,ואכן אמונתם מגעת עד
כדי קיום המצוות ואפילו בהידור ,אולם הם מסתבכים במידת
התמימות בהנהגת ה' לקבלה כמות שהיא גם כשאין היא נראית
להם ,ובפרט כשנוגדת לכאורה הנהגה זו את עיקרי האמונה.
ומסופר על בעל פרדס בדרום הארץ שלא היה שומר תורה
ומצוות ובא אליו אחד מהרבנים של הישוב הסמוך
וביקש ממנו לשמור שמיטה בהתחלה הוא סירב עד שהחליט
שהוא שומר על השמיטה ושנה לאחר השמיטה היה גל של
ארבה שהגיע ממצרים והרס הרבה מהשדות שהיו שם ורק שלו
לא נפגעה מכל השדות הסמוכים
ולכן גם אצל יעקב אבינו שהם בקשה מצד אחד ,ותביעה
מצד שני ,כי כשם שעל השגת שלימות התמימות היתה
עבודתו ועמלו של יעקב אבינו כל ימיו להשיגה לעצמו ,כן על
מידה זו היה ירא וחרד פן תפגם אצל זרעו.
וזו היתה כוונת טענתו של יעקב אבינו להקדוש ברוך הוא:
''ואתה אמרת היטב איטיב עמך'' ,והוא המשך לתחינתו
''הצילני נא מיד אחי מיד עשו פן יבוא והכני'' ,ובא לומר דאין
עיקר הדאגה והחרדה שלי באם יבוא והכני על גופם בלבד,
קב