Page 153 - YOS
P. 153
דרש יוסף · גאווה שהיא בעצם ענווה
גאווה שהיא בעצם ענווה
“ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני ידבר נא עבדך
דבר באזני אדני” (פרק מ”ד ,פסוק י”ח)
מובא במדרש תנחומא ישן :אמר לו יוסף ליהודה ,יאמר לי
למה אתה מרבה בדברים? כולם יושבים בשקט ,ורק
יהודה מדבר… שואל אותו יוסף – למה אתה מדבר כל-כך
הרבה?!
ממשיך המדרש ואומר – אני הערב עליו ,ולכן אני בא
ומתייצב כאן .הבטחתי לאבי גם ,שאם לא אחזירהו,
אני חוטא לפניו בשני עולמות ..בעולם הזה ובעולם הבא ,שנאמר
(מד ,לב)" :אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים ,לפיכך
אני נותן נפשי עליו".
משיב הגאון מוילנא בדרך רמז :שהעניין הזה רמוז בטעמי
המקרא – קדמא ואזלא זרקא מונח סגול – ַוִּי ַּגׁש
ֵא ָליו ְיה ּו ָדה – אני הראשון שקדמתי ובאתי .מה פתאום אתה
הראשון שבאת? הרי יש לפניך עוד שלושה .התשובה היא –
זרקא מונח סגול – בגלל שזרקתי את עצמי מעם סגולה ,אם
לא אחזיר חזרה את בנימין.
מובא בספר 'אור הנפש' של הרב זייצ'יק :הספר מדבר על
תורת הנפש של האדם ,בנושא הערבות...
קלג