Page 12 - HALACHA
P. 12
בהתחלה ,לכן עשרה בטבת זה צום מאוד עיקרי וחשוב מפני שאז התחיל
החורבן שבו היה טמון חורבן בית אלוקינו.
והחתם סופר (חלק ב ויקרא דרשות ז' אדר) כתב שכיון שבעשרה בטבת היה
תחילת החורבן ,לכן בכל שנה בעשרה בטבת יושבים בבית דין של מעלה
לדון האם השנה יבנה בית המקדש או לא ,כי עשרה בטבת זהו הזמן שבו
היה טמון הריסת בית אלוקינו.
ולכן גדולי הדורות בכל פרצה שישנה בכרם בית ישראל עומדים בפרץ
שחומת הדת לא תיפרץ ,וזה מפני שהם יודעים שכל סדק קטן שלא בדרך
המסורה מדור דור זה סכנה לכל כלל ישראל ואם מההתחלה מתקנים,
לא יבוא מזה קלקול אבל אם לא יטפלו בזה מיד מי יודע מה יהא בסוף.
ולפעמים פשוטי העם שואלים מה כל כך מפריע לגדולי הדורות לעמוד
בפרץ על דבר קטן זה או אחר ,וכי זה הדברים שיש לתקן ,והם לא
מבינים שהם רואים את הנולד ,הם לא מבינים שהם רואים את הסדק
הקטן שממנו יכולים להגיע להרס וחורבן.
לפני כמאתיים וחמישים שנה כשהתחילו 'המשכילים' להביע את
דעותיהם גדולי הדור עמדו בפרץ ,על אף שהם היו אנשים מחברי ספרים
ונחשבים לתלמידי חכמים ,גדולי הדור ראו שיש בהם סדק קל שלא
בדרך המסורה מדור דור ,וכמו שראו כולם לאחר מכן שדרכם היתה
דרך מסולפת מדרך התורה.
דרכם של בני אדם שהם מקוננים ומצטרים על השעה שבה הפרענות
מגיעה לשיאה ולתקפה ,אך תורתנו הקדושה מאירה את עינינו שעלינו
לחפש בכל מאורע את החוליה הרופפת הראשונה אשר ממנה השתלשלו
כל שאר המאורעות ועל כך עלינו להצטער ביותר על שלא השכלנו
לזהות את הצרה בתחילה ולשובו אז בתשובה.