Page 131 - HALACHA
P. 131
חןוט תכאמל הלכה
יומית
כ טבת
.ביאין טוחן אחר טוחן בדברים שאחר הטחינה הראשונה אינם יכולים
לחזור למצב הראשון שהיו בו ,כגון קמח שנעשה מטחינת החיטה ואחר
כך עשה ממנו כיכר לחם ,שאינו יכול לחזור להיות גרעיני חיטה כפי
שהיה קודם]זכ[ ,אבל עפר שלעולם אינו נעשה דבר אחר ,ולאחר טחינתו
נשאר עפר ,אם חזר ונתחבר אסור לטוחנו פעם שניה ,ולכן בגד שנדבק
בו עפר והתייבש ,אסור מדרבנן]חכ[ לגרדו משום איסור טוחן ,וכן עפר
שנדבק בנעלים והתייבש אסור מדרבנן לגרדו על ידי ברזל או מדרגות
חדות משום איסור טוחן]טכ[ .
.גימותר בשבת למרוח מרגרינה על גבי לחם ,ואף על פי שהיא עשויה משמן
שהוא גידולי קרקע ,וכשמורח הוא כטוחן ,מכל מקום כיון שהשמן דינו
כטחון ,אין טוחן אחר טוחן]ל[ .
Q
]זכ[ ולפי זה הוא הדין שוקולד שנעשה מפולי קקאו טחונים ,אף שחזר ונתגבש ונעשה ממנו
שוקולד ,כיון שלא חזר למצבו הראשון להיות פולי קקאו ,הרי זה כמו קמח שעשה ממנו לחם
שאין בו איסור טוחן ,ומותר לפורר השוקולד על ידי סכין וכדומה ,רק לא בכלי המיוחד כדי
שלא יהא עובדין דחול ,עיין שמירת שבת כהלכתה פרק ו' סעיף י"א.
]חכ[ הטעם שעובר באיסור דרבנן הוא משום שאינו משתמש במה שטחן והרי זה מלאכה שאינה
צריכה לגופה.
]טכ[ בן איש חי שנה ב' פרשת משפטים סעיף ו' .ולפי זה הוא הדין מתכת ,שאם גירר מתכת
לפרורים ואחר כך התיך אותה ועשה ממנה חתיכה אחת ,כיון שחזרה למצב הקודם שהייתה
גוש מתכת ,יש בה איסור טוחן ואסור לפורר אותה פעם שניה ,ועיין שו"ע סימן ש"ב סעיף
ז' ,ושם בסעיף ו' בביאור הלכה ד"ה "או על מנעליו" ,וברעק"א שם ,ועיין שמירת שבת
כהלכתה שם הערה כ"ז ,ובארחות שבת חלק א' עמוד פ"ה הערה ל"ה ,מ"ה.
]ל[ כן מסתבר.
קל
